# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/725/64/1/

וזה בחינת גדל האסור החמור להכות את חברו, ואפלו בהרמת יד - נקרא רשע, ואם חבל בו חיב בחמשה דברים (חשן משפט, סימן תכ, סעיפים א־ג), כי המכה את חברו פוגם בעזות דקדשה, כי נפל אל עזות דסטרא־אחרא, שהוא בחינת (אבות ה): 'עז פנים לגיהנם', מאחר שהעז פנים כל־כך נגד חברו ישראל עד שהכהו:

ועל־כן האסור חמור מאד ונקרא רשע, כי הוא כעובר על כל התורה, שזהו הרשע באמת, כי מאחר שפגם בעזות כל־כך - על־כן בודאי פגם בכל התורה כלה - שעקרה תלויה בעזות דקדשה, כמבאר בהתורה הנ"ל. ולהפך, עזי פנים דסטרא־אחרא אין להם חלק בתורה, כי הם בחינת התתקע"ד דורות - (איוב כב, טז): "אשר קמטו בלא עת" וכו' (חגיגה יג:), כמבאר במקום אחר (סימן קמז).

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין נח:) אפלו בהרמת יד נקרא רשע; 'בהרמת יד' דיקא, כי על־ידי שפוגם בעזות - פוגם באמונה, כי אינו יכול להתקרב להשבעה רועים שהם בחינת צדיקי אמת שבדור. ואמונה הוא בחינת חותם הידים, כמבאר שם כל זה היטב, ואז הוא בחינת (ישעיה א, טו): "ידיכם דמים מלאו" וכו', כמו שמבאר שם, שכל זה הוא בחינת פגם המכה חברו שפגם בעזות כנ"ל, שעקר הפגם בהידים, בבחינת 'בהרמת יד נקרא רשע', כי פוגם על־ידי העזות דסטרא־אחרא בהידים הנ"ל, ואז הוא בחינת "ידיכם דמים מלאו", דהינו בחינת הכאה שהוא בחינת שפיכת דמים.

כי עקר חיוב החמשה דברים הוא בהכאה שיש בה חבלה, דהינו שנצרר או יצא דם, שזהו בחינת "ידיכם דמים מלאו" וכו' וכנ"ל. ועל־כן חיב בחמשה דברים, כי פגם בכל התורה כלה, שהיא חמשה חמשים, שפגם בכלם על־ידי העזות דסטרא־אחרא, שהוא פגם כל התורה כלה שהיא תלויה בעזות דקדשה, וכנ"ל: