# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/725/64/2/

ועל־כן משה רבנו שהיה מוכן לתן התורה לישראל, על־כן בתחלת גדולו, כשיצא להסתכל בישראל - נתן לב על זה ביותר, וכשהסתכל וראה שני אנשים עברים נצים - חרה לו מאד, ואמר לרשע: למה תכה רעך (שמות ב, יג), כי ידע שבזה תלוי קבלת התורה - שיהיה שלום בין ישראל ולא יהיה ביניהם קטטות ומריבות והכאות, חס ושלום, שהם בחינת עזות דסטרא־אחרא, שהם פגם בכל התורה כלה, כנ"ל. ועל־כן כשהשיבו לו עזות, אמר (שם פסוק יד): אכן נודע הדבר. ופרש רש"י, שנודע לו מפני מה הם מתעכבים כל־כך בגלות, הינו כנ"ל, כי על־ידי עזות דסטרא־אחרא מתגבר מלכות הרשעה, שעקר ממשלתם על־ידי עזות דסטרא־אחרא, בבחינת (סנהדרין קה.): 'עזות - מלכותא בלא תגא' (עזות היא מלכות ללא כתר), ועל־כן הם מתעכבים בגלות תחת מלכות הרשעה, כי עקר הגאלה ממלכות דסטרא־אחרא, ועקר קבלת התורה וקיומה תלויה בבחינת עזות, דהינו להגביר עזות דקדשה - להיות עז כנמר בעבודתו יתברך, ולעמד כנגד עזי פנים שבדור, שהם כל המונעים מעבודתו יתברך, להכניע ולבטל עזותם הרע דסטרא־אחרא, וכנ"ל: