# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/725/64/3/

ויש לרמז, שזהו בחינת החמשה דברים שחיב החובל בחברו, שהם: נזק וצער ורפוי ושבת ובשת. וביותר החמירו על הבשת, שאף־על־פי שנותן לו - אין נמחל לו עד שיפיסנו, כמבאר במשנה (בבא קמא, פרק ח, משנה ז), כי זה החובל בחברו ופוגם בעזות דקדשה - הוא פוגם בכל בחינות התקונים המבארים בהתורה הנ"ל, שהם כלולים בחמשה תקונים, כי מבאר שם, שיש בחינת חותם הרגלין שהוא בחינת שלום, וחותם הידין שהוא בחינת אמונה, ולבוא להם הוא על־ידי צדיקי אמת, שהם בחינת שבעה רועים, ולהתקרב לאלו הצדיקים - אי אפשר כי אם על־ידי עזות דקדשה, ולבטל עזות דסטרא־אחרא של העזי פנים, ולזכות לעזות דקדשה הוא על־ידי נעשה ונשמע שהוא בחינת שמחה. והם חמש בחינות, דהינו שלום שהוא חותם הרגלין שזהו תקון ראשון. ואמונה חותם הידין, בחינת תקון שני. והתקרבות לצדיקים תקון שלישי. ועזות דקדשה תקון רביעי. ושמחה תקון חמישי.

ובכל אלו התקונים פוגם החובל בחברו, ועל־כן חיב בחמשה דברים, כי כנגד מה שפגם בעזות - חיב לתן בשת, מה שביש פני חברו, שזהו עקר פגם העזות שהוא הפך הבשת. ועל־ידי ההכאה - פגם בשמחה, כי הכאות ומריבות הם הפך השמחה, ועל־כן חיב לתן צער, כי צער הוא הפך השמחה. וכמו שכתוב (משלי כג, כט): "למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם" וכו'. כי מדינים ופצעים והכאות הם בחינת צער, בחינת "אוי ואבוי" שכל זה הפך השמחה.

וכנגד מה שפגם על־ידי העזות בכבוד הצדיקי אמת - חיב לתן רפוי, כי הצדיק האמת הוא המנהיג ורועה ישראל שמשגיח שיהיה שלום בין ישראל, כי זה עקר הנהגתו את ישראל - לעשות משפט שלום בין אדם לחברו, כמו שכתוב במשה (שמות יח, טו): "ושפטתי בין איש ובין רעהו" וכו'. וזה שהכה את חברו ורחוק משלום - על־כן פוגם בכבוד הצדיק. גם הצדיק הוא שרש נשמות ישראל וכלול מכלם, כי כל ישראל הם בחינת ענפים היוצאים ממנו, וכשפוגם ומכה אחד מישראל כאלו הכה את הצדיק בעצמו, כי כל אחד מישראל הוא בחינת חלק ואיבר מהצדיק. וכנגד פגם זה שפגם בכבוד הצדיק - הוא חיב לתן רפוי, כי הצדיק הוא הרופא לנשברי לב ומחבש וכו', כמו שכתוב (ישעיה סא, א): "לחבש לנשברי לב" וכו'. ולהפך בנביאי השקר כתיב (ירמיה ו, יד): "וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום" וכו'. וכתיב (יחזקאל לד, ד): "ואת החולה לא רפאתם". ובצדיקי אמת כתיב (משלי ג, יז): "וציר אמונים מרפא". ועל־כן כנגד הפגם שפגם על־ידי ההכאה בכבוד הצדיק הוא חיב לתן רפוי.

ושבת הוא בטול מעשה ידיו - זהו כנגד פגם שפגם בחותם הידים כנ"ל. ונזק הוא שמשלם בעד החסרון איבר והמום שעשה בו, זהו כנגד פגם הרגלין שהוא פגם השלום, כי שלום בחינת שלמות, ומום וחסרון הוא הפך השלום. על־כן כנגד פגם השלום - צריך לשלם נזק שהוא על שחסרו איבר, שהוא הפך השלום:

הלכה ה' - על־פי התורה ' תקעו אמונה ' בהלכות נזיקין הלכה ה' (אות כו):