# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/764/61/

ענין ארבעה אבות נזיקין שהאדם חיב לשמר אותם שלא יזיקו, שהם: השור, והבור, והמבעה, וההבער.

על־פי התורה 'אנכי ה' אלקיך' בלקוטי הראשון (סימן ד), עין שם:

והיוצא משם לעניננו הוא, מה שמבאר שם על מאמר רבותינו ז"ל (סוטה כא.), משל לאחד שהיה מהלך באישון לילה ואפלה ומתירא וכו'. והכלל, שיש ארבעה יסודות, אש רוח מים עפר, שהם בחינת דומם צומח חי מדבר, ומאלו הארבעה יסודות נמשכין כל המדות רעות ותולדותיהן, כמבאר במשנת חסידים (עשיה גופנית פרק א) בפרטיות כל המדות הנמשכין מכל יסוד ויסוד. ומי שרוצה לילך בדרך הקדש - הוא צריך לשבר כל המדות רעות ותאות רעות הנמשכין מאלו הארבעה יסודות וכנ"ל, ויספר לפני התלמיד חכם, הינו ודוי דברים, והתלמיד חכם יפרש ויברר לו דרך לפי שרש נשמתו וכו' וכו', ועל־ידי־זה אתה נכלל באין־סוף וכו', ועל־ידי־זה זוכין לבחינת הטוב והמטיב, שיודעין שכל מארעותיו הם לטובתו, שזה בחינת מעין עולם־הבא, בחינת כלו טוב ומטיב, כמבאר שם היטב כל הענין הזה באריכות, עין שם.

וזהו בחינת ארבעה אבות נזיקין שמחיב האדם לשמרם מאד שלא יזיקו, כי ארבעה אבות נזיקין נמשכין מבחינת הרע שבארבעה יסודות, שמהם נמשכין כל התאות רעות והמדות רעות ותולדותיהן, שמהם נמשכין, חס ושלום, כל החטאים, שזהו בחינת ארבעה אבות נזיקין כנגד ארבעה יסודות הנ"ל, כי החטאים והמדות רעות הנמשכין מארבעה יסודות הם בחינת מזיקי עלמא, כי כל ההזקות שבעולם נמשכין מהם. ועל־כן לעתיד שהכל ישובו לה' באמת "ואת רוח הטמאה יעביר מן הארץ" (זכריה יג, ב), ויתבטל הרע שבארבעה יסודות, על־כן באמת לא יהיה עוד שום הזק בעולם, כמו שכתוב (ישעיה יא, ט): "לא ירעו ולא ישחיתו וכו' כי מלאה הארץ דעה את ה'" וכו'.

ועל־כן נקראין ארבעה אבות נזיקין - 'אבות מכלל דאיכא תולדות', [כמו שאמרו רבותינו ז"ל בבא קמא ב.]. כי גם בהמדות רעות הנמשכין מהארבעה יסודות - יש בהם גם־כן אבות ותולדות, כמובא בהתורה הנ"ל: עצבות ותולדותיו וכו', גאוה ותולדותיו וכו', ועל־כן הם ארבעה אבות נזיקין כנגד ארבעה יסודות הנ"ל, כנ"ל.

וזה בחינת השור והבור והמבעה וההבער, כי הם כנגד ארבעה יסודות הנ"ל, שהם: אש, רוח, מים, עפר, שהם בחינת דומם צומח חי מדבר, כידוע. כי השור - זה בחינת החי שהוא כנגד יסוד הרוח, והבור - זה בחינת דומם שהוא כנגד יסוד העפר, והמבעה - זה השן, זה בחינת תאות רעות שנמשכין מבחינת צומח, מבחינת יסוד המים, כמובא שם, וזה בחינת 'מבעה שהוא השן' - בחינת תאות אכילה ושתיה שהם ראשי התאות, שכל התאות נמשכין אחריהם, כמבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה 'ויסב אלהים' (סימן סב). וההבער - זה האש בחינת יסוד האש, שהוא כנגד בחינת מדבר, שהוא בחינת גאוה ותולדותיה, כמו שמבאר שם. נמצא שארבעה אבות נזיקין הם כנגד ארבעה יסודות, שמהם נמשכין כל ההזקות שבעולם הכלולים בארבעה אבות נזיקין ותולדותיהן, כנ"ל.

ועל־כן הנזקין נפרעין מן העדית (גטין מח:), כמו שכתוב (שמות כב, ד): "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם". כי התקון של ארבעה אבות נזיקין, שהם בחינת ארבעה יסודות הנ"ל, הוא על־ידי בחינת עלמא דאתי, שהוא בחינת כלו טוב ומטיב, שאז יתבטלו כל ההזקות כנ"ל. וכמבאר היטב בהתורה הנ"ל, שצריכין לשבר כל הרע שבארבעה יסודות, שהם כל המדות רעות וכו', ואז זוכה לבחינת כלו הטוב והמטיב, כמו שמבאר, עין שם.

נמצא, שבחינת הטוב והמטיב הוא התקון של הארבעה יסודות, כי לבחינת כלו הטוב והמטיב זוכין על־ידי שמתקנין הארבעה יסודות על־ידי שמשברין כל המדות רעות הנמשכין מהם, כנ"ל. ועל־כן צריכין לשלם ההזק של הארבעה אבות נזיקין במיטב, כמו שכתוב: מיטב שדהו ומיטב כרמו וכו', כדי להמשיך על־ידי־זה בחינת כלו הטוב והמטיב, בחינת עלמא דאתי, שאז יתבטלו ההזקות כנ"ל, כי תשלומי הנזק הם בחינת התקון של ההזקות של ארבעה אבות נזיקין, שהם בחינת הרע שבארבעה יסודות, ועל־כן תקונם על־ידי מיטב דיקא, בחינת מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, כדי להמשיך על־ידי־זה בחינת כלו הטוב והמטיב, שהוא התקון של הארבעה יסודות, כנ"ל: