# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/797/61/1/

אך באמת עקר השמירה אינה אלא על־ידי השגחת השם־יתברך, כי אי אפשר לבן־אדם לשמר כלל מכל הזקות, ובפרט מאנסין, כי אם השם־יתברך לבד הוא עקר השומר שלנו, כביכול, כמו שכתוב (תהלים קכא, ד־ה): "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל; ה' שמרך" וכו', ו"אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר" (שם קכז, א). כי עקר השמירה היא רק על־ידי השגחתו יתברך, ועקר השמירה של השומר הוא שצריך להשתדל להמשיך השגחתו יתברך על הדבר הנתן לו לשמר, וזה עקר שמירתו:

ואיתא בדברי רבנו ז"ל במאמר המתחיל: 'אשרי העם יודעי תרועה' וכו' - להמשיך השגחה, בספר לקוטי מוהר"ן הראשון סימן י"ג. וכלל דבריו הקדושים בקצור, כי מי שרוצה להמשיך השגחה שלמה אי אפשר כי אם על־ידי שבירת תאות ממון, ושבירתה על־ידי צדקה וכו'. ועל־ידי שבירת תאות ממון וזוכה לעשות משא ומתן באמונה, על־ידי־זה נתגלה חסד על־ידי שמשבר עבודה־זרה של תאות ממון, ועל־ידי החסד זוכה לדעת, ועל־ידי הדעת הוא יכול לקח הנפשות ולהעלותם בבחינת מין נוקבין, ועל־ידי־זה וכו' בחינת (משלי כא, כב): "עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה", הינו שממשיך תורה על־ידי־זה. ונפש זה בחינת רצון וכו', וזה בחינת "והחיות רצוא ושוב" וכו' ועל־ידי המשכת התורה נמשך השגחה, כי התורה היא טעמים נקדות תגים אותיות, שהם תלת גונין דעינא ובת עין וכו'. נמצא, כשחכם מביא תורה הוא מביא השגחת השם־יתברך עלינו, וכל אחד כפי קרובו אל התורה כן השגחת השם־יתברך עליו, כי עקר כח הראות מחמת שמכה בדבר הנראה וכו', אבל כשהדבר רחוק אז מתפזר הראות וכו', ועל־ידי שאנחנו בני ישראל קרובים אל התורה נמצא שאנחנו קרובים אל כח הראות, על־כן השגחתו עלינו בשלמות, אבל העכו"ם שהם רחוקים מהתורה הם רחוקים מהשגחתו והשגחתו על העכו"ם בחצי הראות ועלינו השגחתו בשלמות. וזהו תקונא דמרכבתא עלאה ומרכבתא תתאה וכו' וכו', עין שם כל זה באר היטב: