# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/797/61/2/

נמצא, שעל־ידי שבירת תאות ממון יכולין להעלות נפשות בבחינת מין נוקבין, ולהמשיך תורה על־ידי־זה, ועל־ידי־זה נמשך השגחה שלמה וכו' כנ"ל. וזה עקר השמירה, על־ידי שזוכין להמשיך השגחה שלמה, כי עקר שמירה על־ידי השגחתו יתברך כנ"ל, ועל־ידי שאנחנו כלל ישראל קרובין אל התורה - על־ידי־זה השגחתו עלינו כנ"ל על־ידי־זה ה' שומרנו כנ"ל, כמו שכתוב (תהלים קכא, ד): "הנה לא ינום וכו' שומר ישראל ה' שמרך" וכו', כנ"ל.

ולהמשיך השגחה שלמה הוא על־ידי שבירת תאות ממון וכו' כנ"ל, כי אי אפשר לקח הנפשות ולהעלותם כי אם על־ידי שבירת תאות ממון, כי הממון והעשירות הוא שרש הנפשות, כמבאר היטב בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן סח), ועל־כן כשמשבר תאות ממון ונמצא שמשבר הקלפה השורה על שרש הנפשות, כי כל התאות הם מהסטרא־אחרא והקלפות, וכשנופל לתאות ממון, נמצא שמתגבר חס ושלום, הסטרא־אחרא והקלפה החופה על ממון דקדשה, ועל־ידי־זה בודאי אינו יכול להעלות הנפשות ששרשם בעשירות. אבל כשמשבר תאות ממון, נמצא שמשבר הקלפה של הממון, ששם שרש הנפשות, ואזי יכול להעלות הנפשות ששרשם בממון ועשירות, מאחר שכבר שבר הקלפה שיש שם שהוא תאות ממון, כנ"ל. וזה שכתב רבנו ז"ל שעל־ידי שבירת תאות ממון יכולין להעלות נפשות וכו' וכנ"ל.

נמצא, מי שרוצה לשמר את חפציו, דהינו הממון והעשירות שלו, אי אפשר כי אם על־ידי שמשבר התאוה שיש בהממון, כי על־ידי שמשבר את התאוה של הממון - על־ידי־זה הוא יכול לקח הנפשות ולהעלותם, ועל־ידי־זה ממשיך תורה שהיא בחינת השגחתו יתברך עלינו כנ"ל. כי באמת בחינה זו, דהינו מה שנאמר במאמר הנ"ל - לקח נפשות ולהעלותם ולהמשיך תורה - בחינה זו היא בכל אדם וכל אדם מחיב לעסק בזה, כי אף־על־פי שדברי רבנו הנ"ל נאמרים לענין חכם הדור שלוקח נפשות ישראל ומעלה אותם וממשיך להם תורה, אף־על־פי־כן דברי רבנו ז"ל הם כלליות גדול, והם שיכים בכל אדם, כי כל אחד מישראל יש לו חלק בתורה, וכל אחד כפי חלקו שיש לו בהתורה - כמו כן הוא צריך להשתדל בכל עת להמשיך תורה בכל פעם.

כי אנו צריכין להמשיך את התורה ולקבלה בכל פעם בכל דור ודור ובכל אדם ובכל זמן, וכמו שאנו מברכין 'נותן התורה' - לשון הווה, ולא 'נתן' לשון עבר, וכמובא בספרים (טורי־זהב, ארח־חיים, סימן מז, סעיף קטן ה). כי בכל יום השם־יתברך נותן לנו את התורה וכל אחד כפי מעשיו זוכה לקבלה בכל עת.

ועקר המשכת התורה, מה שצריך כל אחד מישראל להמשיך תורה, הוא על־ידי שבירת תאות ממון וכו' וכנ"ל, כי על־ידי שבירת תאות ממון הוא יכול להעלות נפשות בבחינת מין נוקבין, ועל־ידי־זה הוא ממשיך תורה בחינת השגחתו עלינו כנ"ל, כי כל אחד מישראל, על־ידי כל העשיות והעבדות שהוא עושה בקדשה ובטהרה - הוא מברר ומעלה נפשות, הן על־ידי מצות ומעשים טובים ואפלו בעובדין דחל צריכין גם־כן לעשותם בקדשה כדי לברר הנפשות שיש שם. נמצא, שכל אחד מישראל צריך להעלות נפשות בבחינת "ולקח נפשות חכם" הנ"ל, וכל זה על־ידי שבירת תאות ממון כנ"ל, שעל־ידי־זה הוא יכול להעלות הנפשות, ועל־ידי־זה "וירד עז מבטחה" - שממשיך תורה לפי בחינתו, ועל־ידי־זה נמשך השגחת השם־יתברך כנ"ל, וזה עקר השמירה, כי עקר השמירה על־ידי השגחתו לבד, כנ"ל.

וזה בחינת ארבעה שומרים הכתובים בתורה, כנגד בחינת טעמים נקדות תגים אותיות, שהם כלל התורה, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין כנ"ל, כי עקר השמירה על־ידי התורה הקדושה, שהוא בחינת כח הראות, בחינת השגחתו יתברך שעל־ידי־זה לבד עקר השמירה כנ"ל. וזה בחינת ארבעה שומרין הן ודיניהן שלשה, כדאיתא בסוף שבועות (דף מט:), כי עקר הגונין הם תלת גונין דעינא, אבל בת עין אינה בחינת גון כלל, כי היא כלולה בכלם כידוע (זהר ויחי קכו.), ועל־כן הם ארבעה שהם שלשה, כי עקר שנוי הגונין הם תלת, כנ"ל: