# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/797/61/3/

נמצא, שמי שרוצה להיות שומר באמת, כראוי הן לשמר את שלו או את של חברו - הוא צריך להעלות נפשות ולהמשיך תורה כנ"ל ועל־ידי־זה ממשיך השגחה שלמה. וזה עקר השמירה, כי גם עקר השמירה מה שהשומר משגיח ומסתכל על הדבר הנשמר, שלא יגיע לו הזק הוא גם־כן בכונה זו, כי באתערותא דלתתא אתער לעלא (זהר לך לך פח.), הינו כי עקר הכונה כמו שהוא משגיח ומסתכל על הדבר הזה ושומרו כראוי על־פי דיני התורה הקדושה, כמו כן ימשך השגחתו יתברך על זה הדבר כדי שיהיה נשמר מכל הזק, כי "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר", כנ"ל.

וזה בחינת מה שמצינו שאבות העולם היו שומרים. וזה בחינת מה שתחלת התגלות השם־יתברך למשה, שהוא התחלת התגלות נתינת התורה היה בעת שהיה שומר ורועה את צאן יתרו, כמו שכתוב (שמות ג, א): ומשה היה רעה וכו' וירא מלאך ה' אליו", ואז הודיע לו שיתן התורה לישראל, כמו שכתוב שם (שם ג, יב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" וכו'. כי על־ידי שמשה רבנו, עליו השלום, היה רועה ושומר את צאן יתרו - היה מעלה הנפשות כדי להמשיך תורה כדי להמשיך השגחה, שזה עקר השמירה, ועל־כן אז דיקא בעת השמירה התחיל נתינת התורה, כנ"ל, כי על־ידי השמירה זכה להמשיך תורה, כנ"ל. וכן יעקב היה שומר אצל לבן, כדי לברר ולהעלות הנפשות ולהמשיך תורה, ועל־כן על־ידי־זה שהיה שומר בבית לבן זכה להמשיך תורה, שהם כל פרשיות התורה המדברים מזה, מענין יעקב ולבן, שזהו בחינת התורה שהמשיך יעקב שם, כמובא, וכל זה על־ידי השמירה ששמר שם את הצאן, וכנ"ל: