# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/62/11/

וזה בחינת מה שקורין פרשת פרה אחר פורים, כי פרה אדמה הוא חקה (במדבר יט, ב), וזה בחינת מקיפים הנ"ל שאי אפשר להבינם, שהם בחינת חקת התורה שאי אפשר להבין טעם הדבר, כמו פרה אדמה שמטמא טהורים ומטהר טמאים (יומא יד.). וזה בחינת חיב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, זה בחינת מקיפים הנ"ל שמאירין בפורים כנ"ל, ועל־כן אחר פורים שמאירין אז המקיפים הנ"ל כנ"ל קורין אז פרשת פרה, שהיא גם כן בחינת מקיפים הנ"ל, כי היא חקת התורה שאי אפשר להבין כנ"ל.

ועל־כן פרה אדמה, שהוא בחינת מקיפים הנ"ל - מטהרת מטמאת מת, כי על־ידי הארת המקיפין הנ"ל, שעל ידם נשלם הדעת כנ"ל, על־ידי־זה נטהרין מכל הטמאות, כמו שכתב רבנו שם (סימן קנו) על הפסוק (תהלים נא, יב): "לב טהור ברא לי אלקים" וכו', שעקר הטהרה על־ידי תנועת השכל. כי על־ידי תנועת השכל שלהבת הלב עולה מאליה, ועל־ידי־זה נטהר הלב, עין שם במאמר הנ"ל, ובמאמר המתחיל: "לב טהור ברא לי אלקים" (סימן קנו), השיך גם כן למאמר הנ"ל.

וזה בחינת שרפת הפרה, בחינת שלהבת הלב שנתחמם ונבער הלב על־ידי השגת המקיפים שעל ידם נשלם הדעת, וכל המקיפים נמשכין מבחינת מקיפים עליונים שאי אפשר להבינם כלל, שהם בחינת פרה אדמה, בחינת חקת התורה כנ"ל. כי עקר הטמאה היא טמאת מת, וזה מחמת הסתלקות הנשמה שהיא אור הפנים, שהיא בחינת השכל, כי השכל הוא הנשמה שמחיה הגוף, בבחינת "החכמה תחיה", וכמובא במקום אחר (סימן לה). וכשמסתלק הנשמה שהיא השכל - נשאר הגוף טמא, כי עקר הטהרה על־ידי השכל כנ"ל [וזה בחינת שבעת ימי אבלות, חס ושלום, המובא שם (וכמבאר היטב במאמר הנ"ל, עין שם) כדי להעלות הנשמה לאור הפנים מאחר שנפרדה מהגוף, עין שם]. כי גוף ונפש הם בחינת פנימי ומקיף, כי הגוף אפשר להבינו בשכל, אבל הנשמה אי אפשר להשיגה, כי גוף ונפש הם בחינת עולם־הזה ועולם־הבא, בחינת פנימי ומקיף. ועקר טהרת הגוף וקדשתו הוא על־ידי השכל בחינת הנשמה שהוא בחינת מקיפים הנ"ל, שהם בחינת רוח־הקדש, שהם בחינת טהרת הלב כנ"ל:

ועל־כן פרה אדמה, שהיא בחינת מקיפים הנ"ל, היא מטהרת מטמאת מת, ועל־כן כל מעשי הפרה שבעה שבעה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא חקת ט): 'שבעה כהנים שבעה כבוסין' וכו' - זה בחינת שבעת הנרות המבארין שם, שעל ידם ממשיכין השכל מאור הפנים הנ"ל, עין שם.

כי אדם הראשון פגם במקיפים עליונים הנ"ל, שאי אפשר להבינם, שמזה נמשכין כל המבוכות כמו הידיעה והבחירה, כנ"ל. וזה בחינת "עץ הדעת טוב ורע", דהינו לידע טוב ורע, שהוא בחינת הבחירה איך הוא בהידיעה, ומחמת שפגם בזה נאמר (בראשית ב, יז): "ביום אכלך ממנו מות תמות". ועל־כן על־ידי פרה אדמה חקת התורה שמטהרת טמאים ומטמא טהורים, על־ידי־זה מטהרין ומבטלין טמאת מת, על־ידי שמאמינין בבחינת חקת התורה, דהינו במקיפים עליונים הנ"ל שאי אפשר להבינם, ואז מאירין המקיפים ונמשך הארת השכל, ומזה נמשך כל הטהרות כנ"ל, כי הא בהא תליא.

כי צריך כל אחד ואחד להמשיך לעצמו הארת השכל, דהינו להכניס המקיף לפנים. אבל המקיפים עליונים שאי אפשר להשיגם - אסור לו לכנס לשם רק לסמך על אמונה. וכשרוצה לחקר שם, חס ושלום, - נתבטל השכל לגמרי ונאמר על זה: "כי ביום אכלך" וכו', אבל כשמאמין שאלו החקירות הם בשכל המקיף העליון שאי אפשר להבינו - מזה בעצמו מאירין המקיפים וזוכה שיתגלה לו הארת השכל מה שאפשר לאנושי להבין, ועל־ידי־זה נטהר הלב כנ"ל. וזה בחינת פרה אדמה שכל מעשיה שבעה שבעה כנגד שבעת הנרות כנ"ל שעל־ידי־זה נמשך הארת השכל, ועל־ידי־זה נטהרין מכל הטמאות, כי עקר הטהרה על־ידי תנועת השכל, עין שם; ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

ומשלח מנות א 'יש ל 'רעהו ו 'מתנות ל 'אביונים (אסתר ט) ראשי תבות אלו"ל, כי אלול בחינת השגת המקיפים, כמבאר בסוף מאמר הנ"ל והבן: