# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/62/3/

וזהו בחינת החלוק שיש בין מנהו אבי יתומים בעצמו - שאין צריך לשבע ובין מנהו הבית־דין - שצריך לשבע, כי השבועה הוא בחינת התקשרות, כמובא (שערי אורה, שער השני, ספירה התשיעית), כי שבועה זה בחינת שבעת הנרות הנ"ל, שעל ידם ממשיכין הארת המקיף לפנים וזה לשון 'שבועה' - לשון 'שבעה' בחינת שבעת הנרות הנ"ל.

וזהו בחינת שבועה שמטילין על מי שחשוד על איזה שקר, מטילין עליו שבועה כדי שיגיד האמת, כי עקר אחיזת השקר הוא רק כשאין הדעת בשלמות, דהינו שאין ממשיכין הדעת ממקיף לפנימי, שזהו עקר שלמות הדעת, כי בלבול הדעת זה בחינת שקר, כי כשאין הדעת שלם והוא מבלבל, אזי יכול לטעות עצמו ולומר על דבר הפך מן האמת. אבל כשהדעת שלם - אין בו טעות ושקר רק אמת, כי השכל השלם הוא רק כלו אמת, כי השכל השלם מחיב רק האמת לאמתו. נמצא, שהשקר הוא בחינת ערבוב הדעת, והאמת הוא בחינת דעת השלם. ועקר שלמות הדעת הוא כשממשיכין הדעת ממקיף לפנימי, כנ"ל, ושם עקר האמת, כנ"ל. ועקר אחיזת השקר הוא כשאין ממשיכין הדעת ממקיף לפנימי ואז אין הדעת שלם ואז יש אחיזת השקר כנ"ל, כי העולם־הזה נקרא עלמא דשקרא והעולם־הבא נקרא עלמא דקשוט, כי עולם־הבא בחינת מקיפים, בחינת שלמות הדעת הוא בחינת אמת, אבל העולם־הזה, שהוא בחינת הדעת שאין שלם כל־כך שם אחיזת השקר. וכשמקשרין העולם־הזה אל העולם־הבא, דהינו שממשיכין ממקיף לפנימי, מעולם־הבא לעולם־הזה, על־ידי־זה נשלם הדעת ונתבטל השקר, כי העולם־הבא בחינת מקיף הוא בחינת אמת בחינת עלמא דקשוט, וכנ"ל.

ועל־כן כשאחד חשוד על שקר, וזהו רק מחמת שאינו ממשיך הארת הדעת מעולם־הבא לעולם־הזה ממקיף לפנימי, על־כן הוא צריך לשבע. והשבועה הוא בחינת שבעת הנרות כנ"ל, שעל ידם ממשיכין המקיף לפנים כנ"ל, כי השבועה הוא בחינת התקשרות - שמקשר ומאיר הארת עולם־הבא בחינת מקיפים לפנים, על־ידי בחינת שבעת הנרות כנ"ל ואזי אינו חשוד עוד על שקר, כי כשממשיך המקיף לפנים על־ידי בחינת שבעת הנרות שהם בחינת שבועה אזי נתבטל השקר כנ"ל [כי תקון שבעת הנרות הנ"ל הוא על־ידי שמקדש עיניו ואזניו ותרין נוקבין דחטמא ופומא, וקדשת הפה הוא על־ידי אמת, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, והפה הוא כלליות שבעת הנרות הנ"ל, כי הפה הוא בחינת מלכות שכלול מכל שבעת הנרות]: