# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/62/5/

וזה בחינת פורים, כי המן עמלק הוא בחינת כפירות ואפיקורסות, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן יט, תנינא).

ועקר הכפירות והאפיקורסות הם באים על־ידי אלו הקשיות והמבוכות - שאי אפשר למצא להם תרוץ על־פי שכל אנושי, כמו הידיעה והבחירה. ובאמת אלו המבוכות הם בשכל המקיף שאי אפשר להשיגו בזה העולם, כי אם היו משיגין זה השכל של הידיעה והבחירה וכיוצא - היה מתבטל מגדר אנושי והיה מתבטל הבחירה לגמרי, וכמבאר כל זה במאמר הנ"ל. אבל המן עמלק, שהוא בחינת אפיקורוס וכופר - לא היה מאמין בזה שיש בחינת שכל המקיף ששם מתבטלין כל הקשיות והמבוכות של האפיקורסים, ועל־כן רצה להתגבר על ישראל, חס ושלום, על־ידי קשיות ואפיקורסות אלו. ועל־כן עשה עצמו עבודה־זרה, וזה בחינת כפירות ואפיקורסות.

ועל־כן רצה להעביר את ישראל לגמרי, חס ושלום, כי השכל המקיף הנ"ל הוא בחינת סגלה, וישראל נקראו עם סגלה, כי הוא דבר שאי אפשר להשיג, אשר בחר עם מתוך עמים, וכמבאר כל זה במאמר הנ"ל, ועל־כן עקר קיום ישראל עם סגלה הוא רק כשמאיר השכל המקיף הנ"ל שהוא בחינת סגלה, וכנ"ל. אבל המן שכפר בהמקיפים הנ"ל בבחינת הסגלה על־כן היה שונא ישראל עם סגלה ורצה להעבירם מן העולם חס ושלום, כי גברה שנאתו עליהם על אשר נבחרו מכל העמים, וכמו שאמר בהמסירה שלו (אסתר ג, ח): ישנו עם אחד וכו' ודתיהם שנות מכל עם וכו'. כי מאחר שלא רצה להאמין שיש בחינת סגלה ומקיף, ששם בזה השכל הכל נכון, ואין שום קשיא כלל, רק שאי אפשר להשיג זאת בזה העולם, אבל הרשע הזה, ימח שמו, לא רצה להאמין בזה, על־כן חרק שניו על עם קדוש ישראל עם סגלה, מדוע נבחרו מכל העמים להיות דתיהם שונות מכל עם וכו'.

ועקר התגברותו היה בזמן הגלות בבל בסוף השבעים שנה שאז היה בחינת שנה, כמבאר בכתבים (פרי־עץ־חיים, פורים, פרק ה), כי שנה היא בחינת הסתלקות המחין. וזה בחינת מה שמובא שם במאמר הנ"ל, שלפעמים המחין והמקיפים הנ"ל הם בהעלם ועבור ואז יפה צעקה לאדם וכו', עין שם. ועל־כן רצה המן הרשע להתגבר בזמן השנה, דהינו בזמן הסתלקות המחין שהוא בחינת העלם, ואז כשאין שום שכל המקיף מאיר ומתגלה כי הם בבחינת שנה בהעלם ועבור. ועל־כן אז רצה להתגבר, חס ושלום, על־ידי הקשיות הנ"ל שהם בחינת מקיפים, כנ"ל.

ועל־כן היה עצתם לעשות עץ גבה חמשים אמה לתלות את מרדכי, כי החמשים אמה הם כנגד חמשים שערי בינה [וכמובן בדברי רבנו ז"ל (סימן י) שהחמשים אמה הם כנגד נון יום של ספירת העמר, שהם בחינת נון שערי בינה, כידוע (שערי אורה שער ח)]. ושער החמשים אי אפשר להשיג, כמובא (מערכת האלקות, פרק יג), כי הוא בחינת מקיפים עליונים הנ"ל שאי אפשר להשיגם בזה העולם בשום אפן, ורצה המן הרשע, ימח שמו, לתלות את מרדכי על עץ גבה חמשים אמה. והתליה הוא שמגביהין אותו עד ראש העץ ומשליכין את האדם משם, הינו שרצה להעלות את מרדכי היהודי, שהוא כלליות ישראל, עד ראש העץ שגבה חמשים אמה, הינו עד בחינת שער החמשים, שהוא בחינת שכל המקיף שאי אפשר להשיגו כנ"ל, ולהשליכו משם, חס ושלום. כי רצה המן להכניסו בתוך חקירות וקשיות של זה השכל המקיף הנ"ל שהוא בחינת שער החמשים ולהשליכו משם, כי אי אפשר לעמד בזה השכל, כי אי אפשר להשיגו בזה העולם. ורצה המן להתגבר על מרדכי בחקירות וקשיות של זה השכל הנ"ל כדי שיפל משם, חס ושלום. וזה בחינת תליה על עץ גבה חמשים אמה - שהוא בחינת שער החמשים שכל המקיף העליון הנ"ל שאי אפשר להשיגו כנ"ל.

ועל־כן היתה באמת עת צרה גדולה אשר כמוהו לא נהיתה, מאחר שהתגבר בחקירות וקשיות אלו שאי אפשר למצא להם תרוץ על־פי שכל אנושי כי הם בשכל המקיף שאי אפשר להשיגו כנ"ל, בפרט שהתגבר בעת שהמחין בהעלם ועבור בבחינת שנה כנ"ל.

אבל השם־יתברך עשה עמנו נסים ונפלאות, והיה אז באותו הדור מרדכי. ומרדכי הוא בחינת עתיקא, כי משם שרש נשמתו, כמובא בדברי רבנו ז"ל (סימן ס) וכמובן בפרי־עץ־חיים (פורים פרק ה). ובחינת מרדכי הוא בחינת התגלות האור הסתום והגנוז מאד, בחינת עתיקא טמיר וסתים, שהם בחינת המקיפים העליונים הנ"ל, שהם טמירים וסתומים, כמבאר במאמר הנ"ל, ומרדכי הוא בבחינת התגלות האור הגנוז הזה, כמובן בפרי־עץ־חיים, בחינת (אסתר ד, יז): "ויעבר מרדכי" וכו', עין שם (בפרק ה ובפרק ו). ועל־כן היה למרדכי כח להכניע קלפת המן עמלק, שהיה מתגבר על־ידי המבוכות שבאים משכל המקיף שהוא טמיר וסתים ואי אפשר להשיגו בשום אפן כנ"ל. כי מאחר שאחיזת מרדכי היה מבחינת האור הגנוז הזה בבחינת התגלות, על־כן היה לו כח להכניעו, כי אף־על־פי שבאמת עדין אי אפשר להשיגו, אף־על־פי־כן מחמת ששרש מרדכי היה משם בבחינת התגלות כנ"ל - היה לו כח להכניעו לבטל כל המבוכות הנ"ל ולהראות בשכל שאי אפשר להשיג חקירות אלו ולהכניס אמונה שלמה בעולם, כי היה לו כח להכניע קלפת המן וכו', וכנ"ל.

וזה בחינת ומרדכי ידע את כל אשר נעשה (אסתר ד, א), כי שרשו היה מבחינת השכל הגנוז הנ"ל, ששם הבחירה והידיעה כלו חד, וזה בחינת ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, כי הבחירה היא בתוך הידיעה רק שאי אפשר להשיג זאת בשום אפן, רק מרדכי היה מבחינת השכל המקיף הזה שהוא טמיר וסתים, כנ"ל. וזה בחינת (שם ח, טו): ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה וכו' - זה בחינת 'לעתיד לבוא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם', שהם בחינת המקיפים הנ"ל שיתגלו לעתיד, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. כי עטרה הוא בחינת מקיף, וזה בחינת ועטרת זהב הנ"ל הנאמר במרדכי, הינו שזכה לבחינת מקיפים הנ"ל שהם בחינת עטרות כנ"ל. וזה בחינת לבוש מלכות תכלת וכו', כי הלבושים הם בחינת מקיפים, כמבאר שם על פסוק (משלי לא, כה): "עז והדר לבושה" וכו', כי מרדכי, שהוא בחינת התגלות אור הגנוז כנ"ל, הוא זוכה לכל המקיפים, כנ"ל: