# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/63/1/

על־פי התורה על מאמר 'רבה בר בר חנה אקרוקתא' (בסימן ג), עין שם, מבאר שם מענין נגינה, שמי ששומע נגינה ממנגן רשע - מזיק לו לעבודת הבורא. ולהפך, כששומע נגינה ממנגן הגון וכשר - טוב לו, כי קול הנגינה נמשכת מן השתי צפרים חיות טהורות, שהם יונקים מאתר דנביאים יונקין, שהם בנין המלכות דקדשה. על־כן נשתבח דוד (שמואל־א טז, יח): "וידע נגן", כי הנגינה היא בנין המלכות, לכך ראוי הוא למלכות. וזה שכתוב אצלו (תהלים עח, עא): "מאחר עלות הביאו לרעות" וכו', וזהו בחינת קול נגינה דקדשה של מנגן כשר, אך כשהמנגן רשע אזי הוא לוקח קול הנגינה שלו מצפרים אחרות שבקלפה שהם יונקים מדדי המלכות, והם מחין דמלכות דקלפה. 'וכד אתפלג לילא כדין כרוזא כריז (קהלת ט, יב): "כצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם" (זהר ויחי ריז:). ותקון הנגינה הוא על־ידי שילמד בלילה תורה שבעל־פה, שהוא גמרא שהוא בחינת לילה וכו', עין שם. וזהו, "קומי רני", שתהיה תקומה להרנה, "בלילה", על־ידי בחינת לילה, שהוא בחינת ש"ס תלמוד בבלי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כד.):, "במחשכים הושיבני" (איכה ג, ו) - 'זה תלמוד בבלי' וכו'. אבל כשלומד שלא לשמה - הלמוד אינו בחשיבות, אך על־ידי שלומד בלילה נמשך עליו חוט של חסד ומגן עליו שיזכה ללמד לשמה, עין שם: