# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/63/11/

ועל־כן אחר שביעי של פסח דיקא התר החמץ, כי כבר בארנו, שעקר אסור החמץ מחמת שעדין לא נתברר אויר העולם מקול נגון דסטרא־אחרא וכנ"ל, ועל־כן אחר שביעי של פסח שאז נבקע הים, וזכו לקול שירת הים, שעל־ידי־זה נתברר ונזדכך אויר העולם, על־ידי שנתברר קול שירה ונגון דקדשה מקול נגון דסטרא־אחרא, על־כן אז בודאי החמץ מתר, מחמת שכבר נתברר ונזדכך אויר העולם על־ידי שירת הים וכנ"ל.

כי בליל ראשון של פסח, אף־על־פי שזכו אז לשירה, כמו שכתוב (ישעיה ל, כט): "והשיר יהיה לכם" וכו', שעל־ידי־זה היה עקר הגאלה וכנ"ל, אף־על־פי־כן השירה הזאת אינה נקראת על שמם, כי אז אמרו את ההלל, שיש בו לעבר ולעתיד ולימות המשיח וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא־רבה ל, ירושלמי ברכות ב, ד). כי אז לא זכו לשירה מעצמם כי אם בחסדי ה' הופיע עליהם אור גדול, ועל־ידי־זה המשיך עליהם כח השיר שלעתיד שיתגלה בימי משיח צדקנו שהוא בחינת דוד, שהוא "נעים זמירות ישראל" (שמואל־ב' כג, א), שהוא בחינת הלל שלם שנקרא על שם דוד. ועל־כן אנו צריכין לשמר מאד מחמץ ולאכל מצה מחמת שלא זכו לברר הקול בעצמם וכנ"ל.

אבל על־ידי שספרו אחר־כך ספירת העמר ששה ימים, על־ידי־זה התחילו לטהר עצמם, ואז זכו לשירת הים שנקראת על שמם, על שם "משה ובני ישראל". כי הם בעצמם זכו לשיר שירה הזאת ועל־ידי־זה זכו לטהר ולזכך האויר וכנ"ל, ועל־כן אז התר החמץ וכנ"ל.

ועל־כן זכו לזה אחר שמנו ספירה ששה ימים דיקא כנגד ששה סדרי משנה, שהם כלל הגמרא, שעל־ידי־זה זכו להמשיך על עצמם בחינת כח התורה שבעל־פה, שהיא הגמרא שכלולה בש"ס משנה, שעל־ידי־זה עקר ברור קול הנגינה, כמבאר בהתורה הנ"ל, ועל־כן אז דיקא זכו לשירת הים שהוא נגון דקדשה ואז התר החמץ, וכנ"ל: