# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/63/12/

ועל־כן בשבועות שאז נשלמו ימי הספירה וזכו לטהר עצמן לגמרי וקבלו התורה, שהיא כלולה מתורה שבכתב ותורה שבעל־פה, על־כן אז מצוה להביא קרבן מחמץ דיקא שהם שתי הלחם, כמו שכתוב (ויקרא כג, יז): "חמץ תאפינה", כי אז נתבררו הקולות דקדשה בתכלית השלמות, שזהו בחינת קול שופר, וכל הקולות שראו ושמעו אז שהם בחינת קול נגון דקדשה, כמו שכתוב (תהלים לג, ג): "היטיבו נגן בתרועה", וכמו שכתוב (שם מז, ו־ז): "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו" וכו'. על־כן באים שתי הלחם, שהם בחינת שתי תורות בכתב ובעל־פה מחמץ דיקא, כי על־ידי שתי התורות בכתב ובעל־פה, על־ידי־זה עקר תקון וברור הקול.

כי שרש הקול מבחינת תורה שבכתב שהיא עקר הנבואה, כי משה רבן של כל הנביאים שמשם תוצאות הקול, ותורה שבעל־פה שהיא שלמות תורה שבכתב - הוא תקון וברור הקול היוצא מתורה שבכתב מבחינת נבואה, שלא יתאחז בו הקול דסטרא־אחרא, חס ושלום וכנ"ל.

על־כן על־ידי שתי הלחם המתחמצים בבחינה זאת, מבחינת אויר וקול דקדשה הנמשך משם מבחינת שתי התורות וכנ"ל, על־ידי־זה עקר התקון, על־כן צריכין לבוא מחמץ דיקא, כי חמץ הזה של שתי הלחם נמשך מברור וזכוך האויר שהוא בחינת קול על־ידי שתי התורות וכנ"ל, שעל־ידי־זה עקר התקון וכנ"ל: