# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/63/15/

ועל־כן חיב האדם למנות אפוטרופוס על נכסיו קדם מותו, ולא יסמך את עצמו על הבית־דין שהם ימנו אפוטרופוס, רק צריך לראות שהוא בעצמו ימנה אפוטרופוס על נכסיו קדם מותו, כי עקר קיום והנהגת הנכסים והעשירות הוא על־ידי הקול והדבור, שהם בחינת הרוח חיים כנ"ל, על־כן כל עוד נפשו בו, שהוא הקול והדבור - צריך למנות אפוטרופוס ולמסר לו הממשלה והמלכות בקול ודבור שלו שהם חיות וקיום הנכסים והעשירות כנ"ל, כדי שיוכל האפוטרופוס להנהיג הנכסים והעשירות כמו הוא בעצמו, כי חיות וקיום של העשירות של כל אדם ואדם הוא מהקול והדבור שלו דיקא. ועל־כן צריך דיקא למנות האפוטרופוס בעצמו בעודו בחיים - כדי למסר לו הקול והדבור שלו, שהם חיות וקיום והנהגת העשירות והחפצים שלו, וכנ"ל: