# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/63/2/

וזה בחינת פסח ויציאת מצרים, שאז זכינו לשיר ונגון דקדשה, כמו שכתוב (ישעיה ל, כט): "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", ועל־ידי־זה היתה עקר הגאלה, כי אנו צריכין להכניע מלכות הרשעה שהיא מלכות פרעה ומצרים, ולצאת משם ולהגביה ולהעלות מלכות דקדשה שהוא מלכות ישראל - שלא יהיו משעבדים תחת יד פרעה שהוא מלכות הרשעה, רק ישראל יטלו המלוכה והממשלה. וזה תלוי בתקון קול הנגינה, כמבאר לעיל, שעקר בנין המלכות הוא על־ידי קול הנגינה, כי מלכות דקדשה יונק משתי צפרים חיות טהורות, שהם בחינת קול נגינה דקדשה. ולהפך, מלכות הרשעה דסטרא־אחרא יונק משתי צפרים אחרות שבקלפה, על־כן היתה עקר הגאלה על־ידי שיר ונגון הנ"ל, כי על־ידי שיר ונגון דקדשה, דהינו שירים ותשבחות להשם־יתברך בנגון וזמרה - על־ידי־זה נכנעת מלכות הרשעה ונתעלה מלכות דקדשה שזה היה עקר הגאלה, כנ"ל.

כי עקר כח פרעה היה מקול ונגון דסטרא־אחרא, כי 'פרעה' אותיות 'הערף' שהיה יונק מאחורי הפה, מבחינת תקף הדינים שבגרון, כמובא בכתבים (שער הפסוקים וישב), הינו שינק מהגרון שמשם תוצאות הקול, כי כל הקולות יוצאין מהגרון, כמו שכתוב (ישעיה נח, א): "קרא בגרון". אך פרעה ינק רק מהדינים, מבחינת אחורים, שמשם אחיזת המנגן דסטרא־אחרא, שמשם יונק מלכות הרשעה שהוא מלכות פרעה. ועל־כן אמר פרעה (שמות ה, ב): "מי ה' אשר אשמע בקולו" - 'בקולו' דיקא, כי ינק מקול דסטרא־אחרא, כנ"ל: