# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/63/3/

וזה בחינת אסור חמץ ומצות אכילת מצה, כי החלוק שבין חמץ למצה הוא רק מה שחמץ בנפיחה ומצה נאפית מיד כשנתנו מים על העסה, ואין מניחים אותה לעלות בנפיחה, הינו שחמץ שולט בו האויר והרוח הרבה על־ידי שמשהין אותו, שעל־ידי־זה עולה בנפיחה שהוא על־ידי האויר והרוח. אבל מצה אופין מיד ואין מניחין שישלט בו האויר והרוח שיעלה בנפיחה, כי האויר והרוח הוא בחינת הקול, כי כל הקולות הם על־ידי האויר, כידוע.

ועל־כן עכשו בפסח בשעת יציאת מצרים שאנו צריכין לצאת ממלכות הרשעה שעקר התקון על־ידי הכנעת קול דסטרא־אחרא, ולהעלות קול דקדשה כנ"ל, על־כן אסור עלינו עתה לאכל חמץ, חס ושלום, כי אנו צריכין לשמר את העסה מחמץ שלא תשלט שם האויר והרוח של העולם - שמשם תוצאות הקול שלא נזדכך עדין מטמאת וזהמת מצרים, כי הגאלה היתה שלא על־ידינו כי אם באתערותא דלעלא לבד, כמובא (פרי־עץ־חיים, ספירת העמר, פרק א), כי עדין לא קבלנו את התורה.

ועל־כן עתה אנו צריכין לשמר העסה מאד מאויר העולם שאינו מזכך עדין, שמשם הקול דסטרא־אחרא, שזה העקר שאנו צריכין לתקן עתה כנ"ל, על־כן צריכין להזהר מחמץ מאד בבל יראה ובל ימצא, מחמת ששם נאחז ביותר אויר העולם שלא נזדכך עדין, שעל־ידי־זה העסה מתחמצת כנ"ל. כי עקר תקון קול הנגינה הוא על־ידי עסק התורה שבעל־פה בלילה, כמו שמבאר שם, ועתה עדין לא קבלנו את התורה ואין בידינו לתקן ולזכך הקול בעצמנו, רק מן השמים חמל עלינו והשמיענו הקול דקדשה על־ידי משה רבנו, דהינו כל הנבואות שנבא לנו במצרים, שמשם קול הנגינה דקדשה כנ"ל, שעל־ידי־זה היתה הגאלה, כנ"ל.

אבל מחמת שעדין לא קבלנו את התורה, ולא זכינו בעצמנו עדין לזכך ולברר את האויר בשלמות שמשם כל הקולות, על־כן עתה אנו צריכין לשמר עצמנו מחמץ מאד, מחמת שיש בו שליטת אויר העולם שלא נזדכך עדין כנ"ל, רק אנו צריכין לאכל מצה שאנו שומרים אותה מאד שלא תשלט בה אויר העולם, רק תכף כשבא מים על העסה - אופין אותה מיד. ועל־ידי־זה שאנו שומרים את המצה ואין מניחין אויר העולם לשלט בה - על־ידי־זה אנו בורחין מכל וכל מאוירא דהאי עלמא, שיש שם אחיזת הקול דסטרא־אחרא, רק אנו זוכין לקול נגינה דקדשה, שהם שיר והלל נגון וזמרה להשם־יתברך, שעל־ידי־זה היתה עקר הגאלה, כמו שכתוב (ישעיה ל, כט): "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" כנ"ל: