# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/63/4/

וזה שנקרא המצה (דברים טז, ג): "לחם עני" - שעונין עליו דברים הרבה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קטו:), הינו קולות דקדשה שאנו עונין על המצה בפסח, כי מחמת שאנו שומרין אותה מאוירא דהאי עלמא, שמשם אחיזת הקולות דסטרא־אחרא, על־ידי־זה אנו זוכין לענות עליו דברים הרבה, הינו קולות דקדשה, הינו בחינת הלל ונגון דקדשה, כי כשזה נופל זה קם, וכנ"ל.

כי עתה בפסח הוא תחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, ועקר ההתקרבות והדבקות של איש הישראלי להשם־יתברך הוא על־ידי קול נגון דקדשה, כידוע גדל מעלת הנגינה לכל מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם־יתברך, כי הנגינה יש לה כח גדול להמשיך את האדם להשם־יתברך. ועל־כן לעתיד לבוא, שאז יהיה עקר ההתקרבות והדבקות להשם־יתברך שזה יהיה עקר הקבול שכר, אז יתער שיר ונגונא בעלמא, כמו שאיתא בזהר (תקוני זהר תקון כא, נא:) וכמו שכתוב (שיר־השירים ד, ח): "תבואי תשורי מראש אמנה", וכמבאר בפסוקים רבים.

כי עקר ההתקרבות והדבקות הוא על־ידי קול נגינה, וכמובן בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות, ובפרט בהמעשה משבעה בעטלירש של יום השלישי ויום הרביעי ויום הששי מגדל עצם מעלת הנגינה, וכמבאר עוד בשיחותיו הקדושות. על־כן עתה בפסח שאנו צריכין עתה להתקרב להשם־יתברך, על־כן אנו צריכין לתקן קול הנגינה ולשמר עצמנו מקול נגון דסטרא־אחרא, על־כן צריכין לזהר מחמץ ולאכל מצה, וכנ"ל: