# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/909/63/7/

וזה בחינת הקרבן־פסח - שצריך כל אחד להביא בפסח בתחלת ההתקרבות להשם־יתברך, כי כלל הקרבנות הוא לברר רוח האדם מרוח הבהמה, בבחינת (קהלת ג, כא): "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת" וכו', שזהו בחינת ברור קול הנגינה מהסטרא־אחרא אל הקדשה, לברר הקול מאוירא דעלמא ולעשות נגונים דקדשה להתקשר על־ידי־זה להשם־יתברך, כמובן בדברי אדמו"ר ז"ל בהתורה 'קחו מזמרת הארץ בכליכם' וכו' (בסימן סג) בלקוטי תנינא ובכמה מקומות. ועל־כן צריך כל אחד להביא קרבן בפסח, כי אז צריכין לברר קול הנגינה שזהו בחינת קרבן, כנ"ל.

וזהו בחינת פסח מצה ומרור, כי מצה הוא מאכל דקדשה ששומרין אותו מאוירא דעלמא - שלא יתאחז בו בחינת קול נגון דסטרא־אחרא כנ"ל, ואחר קבלת התורה עקר ברור הקול נגינה הוא על־ידי למוד גמרא, כנ"ל. אבל עכשו עדין לא זכינו לזה, כי עדין לא קבלנו את התורה רק שהשם־יתברך ברחמיו האיר עלינו את בחינת הקול מלמעלה וכנ"ל, ועל־כן צריכין לאכל מצה וכנ"ל.

ועל־כן אנו צריכין לאכל מרור עם המצה על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, כמו שכתוב (שמות א, יד): וימררו את חייהם בעבדה קשה וכו', הינו כי המרור מרמז על למוד גמרא - שעל־ידי־זה עקר תקון הקול שעל־ידי־זה עקר הגאלה כנ"ל, הינו שצריכין לסבל מרירות גדול קדם שמבררין הקול דקדשה, שזהו בחינת למוד גמרא שהוא בחינת חשך ומרירות, בחינת "במחשכים הושיבני" - זה תלמוד בבלי, שהוא בחינת וימררו את חייהם בעבדה קשה - בקשיא, בחמר - בחמרא דשמעתתא, ובלבנים - דא לבון הלכתא, כמו שאיתא בזהר הקדוש (בראשית כז.). אבל עתה עדין אין אנו זוכין לזה לברר הקול על ידינו על־ידי למוד גמרא, כי עדין הוא קדם קבלת התורה רק אנו אוכלין מרור לרמז ולזכר על זה. נמצא, שמרור הוא בחינת למוד גמרא, שעל־ידי־זה מבררין הקול ומכניעין הקול דסטרא־אחרא שהוא בחינת חמץ ששולט בו אוירא דעלמא, שהוא בחינת קול נגון דסטרא־אחרא, וזוכין לקול דקדשה, שהוא בחינת מצה ששומרין אותה מאוירא דעלמא, כי 'עונין עליה דברים הרבה' שהוא קולות דקדשה.

וזהו בחינת 'דברים הרבה' דיקא, רמז שתקון זה נמשך מלמוד תורה לשמה, דהינו על־ידי למוד גמרא הרבה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ו): 'כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה'.

ועל־ידי כל זה יכולין לאכל הקרבן פסח, בבחינת (במדבר ט, יא): "על מצות ומררים יאכלהו", כי עקר ברור הקול בשלמות הוא בחינת הקרבן שבא מבהמה שיש לה קול, אבל הוא קול בהמה, ועל־ידי שעולה לקרבן מבררין הקול מבהמה לאדם מבחינת עכו"ם לישראל, מבחינת חזנים ומנגנים רשעים למנגנים כשרים וצדיקים:

וזהו "לא תזבח על חמץ דם זבחי" (שמות כג, יח), כי אי אפשר להקריב הקרבן פסח, שהוא בחינת ברור הקול דקדשה כל זמן שיש לו חמץ בביתו שהוא בחינת קול דסטרא־אחרא, כי נאחז בו אוירא דעלמא שלא נתברר עדין על ידינו, כנ"ל: