# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/61/3/

וזה בחינת מה שהבנים אומרים קדיש שהוא שבח צדיקו של עולם, כי קדיש הוא השבח הגדול שבכל השבחים, כמובא בזהר הקדוש (תרומה קכט:), ועל־ידי־זה הוא גם כן בחינת תקון הכללי של הדבור כנ"ל. כי נפש המת צריכה לכל בחינת תקון הכללי כדי לתקן פגם כלליות השס"ה גידין שמשם סטרא דמותא, כי אין מיתה בלא חטא (שבת נה.), כי גזרת המיתה הוא על־ידי חטא אדם הראשון שפגם בכלליות הגידין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'אדם הראשון משוך בערלתו היה' (סנהדרין לח:) ועל־ידי־זה "וידעו כי עירמם הם" (בראשית ג, ז), הינו בחינת פגם הבגדים כנ"ל. ועל־כן אז נגזר (שם ג, ז): "בעצב תלדי בנים", בחינת דם נדות שהוא פגם הבגדים, כמבאר שם, עין שם. וזה בחינת "בעצבון תאכלנה", בחינת פגם הממון וחסרון הפרנסה שהוא גם כן בבחינה זו על־ידי פגם הבגדים, כמו שכתב רבנו שם, שהפרנסה תלויה בתקון הבגדים בבחינת "לחם לאכל ובגד ללבש" וכנ"ל. ועל־כן בעת התקון נאמר: "ויעש להם כתנות עור וילבישם", כמובא בתקונים (תקון סט, קטו:): 'וכד תבו עבד להון' וכו', כי עקר התקון בבחינת תקון הבגדים כנ"ל.

ועל־כן זה שמת - צריכים לתקנו, להכניע סטרא דמותא, ועקר תקונו על־ידי שמניח בנים, כי הבנים הם עקר בחינת תקון הכללי, שהוא תקון סטרא דמותא כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קטז.): 'כל המניח בן לירשו כאלו לא מת'. וזה בחינת (תהלים יז, יד): "חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים" וכו', שעל־ידי בנים חלקם בחיים וכאלו לא מת כנ"ל, ועקר התקון על־ידי הירשה שמקבלין הבנים כנ"ל. וזה בחינת "והניחו יתרם לעולליהם" - שעל־ידי־זה תקון הבגדים בחינת "אני בצדק אחזה פניך" כנ"ל.

וזה שצועקין (משלי י, ב): "צדקה תציל ממות" (ילקוט תהלים רמז תתלד), כי זה עקר תקונו על־ידי הצדקה שהוא בחינת תקון הבגדים, בחינת צדק לבשתי כנ"ל ועל־כן "צדקה תציל ממות", כי על־ידי־זה נתתקן ונתבטל סטרא דמותא, כנ"ל.

ועל־כן הבנים, שהם הם התקון הכללי כנ"ל, ועל־כן הם מקבלים הירשה כנ"ל, על־כן הם אומרים קדיש שהוא שבח צדיקו של עולם, שהוא גם כן בחינת תקון הכללי כנ"ל. וזהו י 'תגדל ו' יתקדש ש' מה ר' בה, ראשי תבות 'יורש', בחינת קדיש יתום שהיתומים היורשים שהם בחינת תקון הכללי - הם אומרים הקדיש, שהם גם כן בחינת תקון הכללי כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט:): 'כל העונה אמן יהא שמה רבא בכל כחו מוחלין לו כל עונותיו', כי הוא בחינת תקון הכללי, בחינת תקון הבגדים שהוא תקון כל העונות של השס"ה גידין, כמו שמבאר שם, עין שם. וזה בכל כחו דיקא, כדי לתקן כל הכחות בבחינת תקון הכללי, שהוא בחינת (בראשית מט, ג): "כחי וראשית אוני".

ועל־כן יש בקדיש עשרים ושמונה תבין, ועשרים ושמונה אתון ב'אמן יהא שמיה רבא', כמובא (פרי־עץ־חיים, קדישים, פרק א), כי תקון הכח הוא בחינת תקון הכללי כנ"ל. וזה בחינת (במדבר יד, יז): "ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר"; שעל־ידי תקון הדבור - תקון כלליות הגידין, כי "לאמר" - 'דא גלוי עריות', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין נו:), בחינת תקון כלליות הגידין, וזה בחינת תקון הדבור, בחינת "כאשר דברת" - על־ידי־זה נגדל ונתתקן בחינת "כח אדני", כנ"ל: