# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/61/4/

ועל־כן עקר הקדיש לשבח ולרומם בחינת שם י"ה, בחינת יתגדל ויתקדש שמי"ה רבא, כמובא (פרי־עץ־חיים, קדישים, פרק ד). כי זה עקר התקון, על־ידי שמרימין המחין, בבחינת "כנשר יעיר קנו", שהם בחינת י"ה, כמובא. וכמו שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן לו) על פסוק (תהלים קכב, ד): "שבטי יה עדות לישראל". וזה בחינת ויתקדש שכונתו תקון שדי, כמו שאיתא בכונות (פרי־עץ־חיים שם), הינו בחינת תקון הכללי שהוא בחינת 'שדי', על שם ששדי ויורה כחץ תקונין לכל המקומות הדקים והצרים, (כמו שמבאר שם, במאמר הנ"ל, עין שם).

וזהו יתגדל, כי על־ידי הבנים שמולידין ישראל, על־ידי־זה נתרחב ונתגדל גבול הקדשה, כי נפשות ישראל שרשם בקדשה עליונה מאד, ושמו משתף בשמנו, וכל מה שנתוספין ונתרבין ישראל - נתגדל גבול הקדשה ונתגדל שמו, כביכול, ממש, כי שמו משתף בשמנו. ועל־כן הבנים שהוליד בישראל הם אומרים יתגדל ויתקדש שמה רבא, כי הם בחינת הגדלת שמו כביכול, כנ"ל, ועל־ידי־זה בעצמו הם בחינת תקון הכללי, מאחר שעל ידם נתגדל ונתקדש שמו ונתרחב גבול הקדשה כנ"ל, ועל־כן הבנים אומרים קדיש בבחינת תקון הכללי, כנ"ל.

ועל־כן נתתקן הקדיש בלשון תרגום, וגם יש בו לשון הקדש, הינו בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום, שהוא בחינת תקון הברית, בחינת תקון הכללי, כמו שכתב רבנו במקום אחר (סימן יט). וזהו בעצמו בחינת תקון הבגדים לבנים, שהם בחינת 'דם נעכר ונעשה חלב'. וזהו בחינת תרגום, דהינו שנתברר ועולה הטוב אל לשון הקדש, והרע נופל, שהוא בחינת 'דם נעכר' ונופל הפסלת, והטוב עולה ונתברר ונעשה חלב, כמובא, כי עקר הלבושין בבחינת תרגום, שהוא בבחינת חשמ"ל, בחינת כתנות עור, כמובא (עץ־חיים, שער מא, פרק א):