# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/61/5/

ועל־כן בן קודם לבת (חשן משפט, סימן רעו, סעיף א), כי עקר תקון הכללי הם הבנים כנ"ל. ועל־כן בשעת לדה - 'דם נעכר ונעשה חלב', שהוא בחינת תקון הכללי בבחינת בגדים לבנים, כמו שמבאר שם. אך עקר התקון נמשך דיקא, על־ידי בחינת 'היכא דמידלי מניה', דהינו בחינת צדיק, בחינת תקון כלליות הגידין שהוא בחינת "כנשר יעיר קנו", נשרא דא רוחא, כמו שמבאר שם. ועל־כן במקום שיש בן - הוא קודם, כי הוא תקון גדול מאד, כי הוא גם הוא יש לו כח לתקן יותר, כי זה התקון צריכין לעשות בכל דור ודור עד ביאת משיחנו במהרה בימינו - ללבן ולברר הכתמים, שהוא בחינת תקון חטא אדם הראשון כנ"ל. והבן שהוא בבחינת צדיק, שהוא בחינת 'נשרא דא רוחא', כי "עמך ישראל כלם צדיקים" (ישעיה ס, כא). ועל־כן יש לו כח להמשיך לבנונית ותקונים יותר ויותר, על־כן הוא תקון גדול לאביו מאד, ועל־כן שיך לו לבדו כל הירשה, כי הירשה שיך רק למי שיש לו כח לתקן יותר בחינת בגדים לבנים, כנ"ל.

אבל הבת אין לה כח לתקן יותר, כי עקר התקון על־ידי בחינת 'היכא דמידלי מנה' כנ"ל, אדרבא! עקר הפגם של בחינת הכתמים של הבגדים נוגע בה, שהוא בחינת מלכות, כמובן שם, ועל־כן היא עצמה צריכה תקון, כי האשה חסרה תקון, ותקונה רק כשנשאת על־ידי בעלה שהוא מתקנה בבחינת תקון הבגדים הנ"ל, שהתקון הנ"ל הוא לבחינת האשה כמובן. ועל־כן כל נחלתה ועשירותה שיך לבעלה, כי הוא מתקנה כנ"ל, ועל־כן אין לה במקום בן כלום, כי הוא קודם לה בודאי, כי הוא תקון גדול ביותר, מאחר שיש לו כח לתקן יותר כנ"ל. אבל היא אדרבא, צריכה תקון כנ"ל ועל־כן היא מעברת הנחלה, כי צריכה להעביר הנחלה לבעלה, כי הוא מתקנה, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קמא:): 'כל שאינו מניח בן לירשו הקדוש־ברוך־הוא מתמלא עליו עברה, שנאמר (במדבר כז, ח): "והעברתם את נחלתו לבתו"', לשון עברה, גם דורשין מזה לשון העברת נחלה, על שם שהיא מעבירה נחלה לבעלה, כי הא בהא תליא, כי כל מי שאינו מניח בן לירשו - הקדוש־ברוך־הוא מלא עליו עברה, הינו כעס, שהוא בחינת התגברות הדמים, בחינת כבד כועס שהוא מלא דם, וזה על־ידי שלא הניח בן, שהוא תקון הכללי תקון הדמים כנ"ל, ועל־כן מתעורר בחינת הכעס שהוא מהתגברות הדמים, כנ"ל.

וזה למדו מפסוק "והעברתם את נחלתו לבתו" - לשון עברה כנ"ל, כי הבת אינה יכולה לתקן כל־כך כנ"ל, וזה על־ידי שהיא צריכה להעביר נחלה לבעלה, כי אין יכולה להתתקן רק על־ידי בעלה כנ"ל. נמצא שעל־ידי בחינת "והעברתם", דהינו שהוא מעביר נחלה כנ"ל, על־ידי־זה בעצמו מתגבר בחינת הכעס, בחינת 'הקדוש־ברוך־הוא מלא עליו עברה', כי לא נתתקנו הדמים כנ"ל, כי עקר התקון על־ידי הבן שהוא בבחינת 'היכא דמידלי מנה', כנ"ל: