# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/62/1/

על־פי המאמר, הנזכר למעלה בהלכות פריקה וטעינה הלכה ב', המתחיל 'ויהי מקץ - כי מרחמם ינהגם' - כי עקר הרחמנות הוא להאיר הדעת בעולם - "לדעת כי ה' הוא האלקים" (דברים ד, לה), ולהוציא ישראל מעונות שהם רוח שטות וכו'. ואפלו כשנסתלקין - צריכין שיהיה נשאר הדעת בעולם, ועל־כן צריכין להשאיר בן ותלמיד כדי שישאר דעתו למטה גם כשיסתלק למעלה. כי כשהוא למעלה לבד - אין זה שלמות, ועקר השלמות הוא כשזוכין להיות למעלה ולמטה, כי שניהם יחד נקראין 'עולם'. וזה בחינת בן ותלמיד, כי צריך להאיר בדרי מעלה ובדרי מטה בבחינת (דברי הימים־א כט, יא): "כי כל בשמים ובארץ" וכו', וזהו בחינת בן ותלמיד, עין שם. ועל־ידי שמאירין בבן ותלמיד - זוכין לבחינת מקיפים, בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע', בחינת שפע הכתר, עין שם. ועל־ידי כלליות בן ותלמיד זוכין בשעת אכילה לקבל הארת הרצון, בחינת (במדבר כג, כג): "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", בחינת (תהלים קמה, טו): "ואתה נותן להם את אכלם בעתו", כי המלכות מקבלת הפרנסה מים החכמה שנמשך על־ידי הארת בן ותלמיד וכו', וכו' עין שם כל זה היטב: