# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/62/2/

וזה בחינת ירשה ששיך לבנים, כי עקר הממון והפרנסה נמשך מהם מבחינת בן ותלמיד, כי על־ידי כלליות בן ותלמיד - משם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל. כי כל אחד צריך להשאיר אחריו ברכה שישארו ממנו בנים בעולם, דהינו בן ובת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סא:), ואי לא, חס ושלום - נשארה נשמתו ערטילאי, חס ושלום, כמובא בזהר הקדוש (משפטים צט:), כי אין שלמות להנפש כי אם כשנשארו ממנו בנים בעולם, וכמובן היטב במאמר הנ"ל.

כי צריך להיות למעלה ולמטה וכנ"ל, כי בשביל זה ירדה הנשמה לעולם הזה ונתלבשה בגוף העכור הזה, והלא טוב היה לה להנשמה להיות בגבהי מרומים, במקום אשר היה שם אהלה בתחלה! אך באמת אין שלמות להנשמה כשהיא למעלה לבד, ועקר שלמותה כשהיא זוכה לקשר העולמות יחד - עליון בתחתון, ובשביל זה נתלבשה בגוף כדי לקשר העולמות, כי גוף ונפש הם בחינת דרי מעלה ודרי מטה, בחינת שמים וארץ, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין צא:) על פסוק (תהלים נ, ד): "יקרא אל השמים מעל" - זה הנשמה. "ואל הארץ" - זה הגוף. וזה שכתב שם רבנו ז"ל במאמר הנ"ל, שהשם־יתברך יש לו שרפים וחיות וכו' וכו', ואף־על־פי־כן עקר השעשוע שלו כשעולה למעלה העבודה מעולם השפל הזה, כמו שאומרים (במוסף ליום כפור): 'ואבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חמר' וכו'. כי עבודת האדם בעולם הזה שהוא מלבש בגוף - יקרה מאד, כי הוא מקשר העולמות על־ידי עבודתו, על־ידי שהוא משתף מגוף ונפש, שהם בחינת שמים וארץ, דרי מעלה ודרי מטה, על־כן יש לו כח לקשר עליונים ותחתונים יחד, שזהו עקר השלמות לקשר העולמות יחד עליון בתחתון כנ"ל, וכמבאר היטב במאמר הנ"ל.

ועל־כן אפלו כשנסתלק - צריך להשאיר אחריו בנים בעולם הזה שימלאו מקומו בזה העולם, ואז תוכל נשמתו לעלות אל אור הפנים לרצון העליון, על־ידי שיהיה לו במה להתלבש, על־ידי שהשאיר בנים בעולם. כי עקר הלבושין נעשין מזה שהשאיר אחריו בנים בעולם, שעל־ידי־זה נתקשרין עולמות עליון ותחתון כנ"ל, כי הלבושין הם בחינת גוף וכלי אל הנשמה, ועל־ידי שהנשמה היתה בגוף בעולם הזה וזכתה לזכך הגוף, על־ידי־זה יש לה לבושין לעולם הבא להתלבש ולעלות למעלה. ועל־כן עקר הלבושין נעשה על־ידי מצוה זו - על־ידי שהשאיר אחריו בנים בעולם הזה, שעל־ידי שהשאיר השארה בעולם הזה שהוא בחינת גוף כנ"ל, על־ידי־זה יש להנשמה לבושין להתלבש ולעלות למעלה. כי על־ידי שהשאיר דעתו בעולם הזה על־ידי בן ותלמיד, על־ידי־זה נתקשרין העולמות עליון ותחתון כנ"ל, ועל־ידי־זה יכולה להתלבש ולעלות למעלה, כי עקר עליתה על־ידי התקשרות העולמות כמובא, וכנ"ל.

ואזי זוכה הנשמה לבחינת מקיפים, שהם בחינת שעשוע עולם הבא, בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע' אשר בשביל זה ירדה הנשמה לעולם הזה - לזכות לזה התכלית. כי באמת לית מחשבה תפיסא ביה כלל, ואי אפשר להשיגו יתברך כי אם על־ידי בחינת כלים וצמצומים, כידוע, ועל־כן הכרחה הנשמה להתלבש בעולם הזה בגוף, כי על־ידי־זה נעשין בחינת כלים וצמצומים להשיגו יתברך, וזה עקר שלמות הדעת - כשזוכין להשיגו על־ידי בחינת כלים וצמצומים.

וזה בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע' - זה בחינת (זהר בראשית טז:): 'מטי ולא מטי' - שהוא בחינת השגה עליונה בבחינת גוף ונפש עליונים, שהם אורות וכלים זכים עליונים, שהם בחינת גוף כנגד אור הפנימי, ועל ידם יכולין להשיג מה שמשיגים, בבחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע', בחינת 'מטי ולא מטי'. ועל־כן דיקא על־ידי העבודה בגוף בעולם הזה - זוכין לזה התכלית, כי עקר התכלית לזכות להשיג בחינת התכלית הזה, ועל־כן צריכין להשאיר אחריו בנים ותלמידים כדי לקשר העולמות, בבחינת גוף ונפש כדי לזכות לתכלית הנ"ל: