# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/62/4/

ועל־כן הירשה שיך להבנים שהם בן ובת, כי בן ובת שצריכין להשאיר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, זה בחינת בן ותלמיד, שהם בחינת דרי מעלה ודרי מטה, בחינת אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה, שזהו בחינת דכר ונוקבא כמובא (תקוני־זהר, תקון ל, עה.), ועל־כן צריכין להשאיר אחריו זכר ונקבה שהם שתי הבחינות הנ"ל, בחינת דרי מעלה ודרי מטה, בחינת בן ותלמיד, כדי שיתקשרו העולמות על ידם, כדי שיוכל לעלות לאור הפנים לרצון העליון כנ"ל. ועל־כן מגיע להם הירשה, דהינו העשירות והפרנסה שלו, כי כל הפרנסה והממון שלו מגיע להם לבנו ולבתו שהשאיר, כי מהם נמשך כל הממון והפרנסה כנ"ל, כי הם בחינת כלליות בן ותלמיד. ועל־ידי שבניו, שהם ההשארה שהשאיר דעתו בעולם כנ"ל, על־ידי שהם מקבלים הממון והפרנסה שלו, על־ידי־זה נתקשרין העולמות, כי על־ידי הפרנסה והאכילה דיקא על־ידי־זה נתקשרין דרי מעלה ודרי מטה כנ"ל, ועל־ידי־זה תוכל נשמתו לעלות למעלה, כי עקר עליתו על־ידי־זה, על־ידי התקשרות העולמות כנ"ל. נמצא שמה שהאדם מחיב להשאיר אחריו בנים כדי שיוכל להתלבש ולעלות למעלה, ומה שמגיע להם הירשה - הם בחינה אחת ממש, כי הירשה שנשאר שהוא הממון והפרנסה, הוא גם כן בחינת התקשרות העולמות כנ"ל, ועל־ידי הפרנסה דיקא זוכין לרצון העליון כנ"ל, ועל־כן זוכה על־ידי־זה לעלות לרצון העליון וכנ"ל. ועל־כן בן קודם לבת ובמקום הבן הבת אינה יורשת כלום, כי עקר הוא הבן כי הבן זוכה להשגת אביו ממש, שהוא בחינת מ"ה: