# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/62/6/

וזה שאמרו בנות צלפחד (בבא בתרא קיט:): אם אנו חשובין זרע, תנה לנו נחלה, ואם לאו תתיבם אמנו. כי היבום הוא למי שלא זכה להשאיר אחריו זרע, ואז נשמתיה ערטילאי, חס ושלום, וצריך פרוקיא דיפרוק ליה על־ידי היבום (ואז נשמתו ערמה, חס ושלום, וצריכה פדיון, שיפדה ויציל אותה על ידי היבום), כמבאר בזהר הקדוש (וישב קפז.), ועל־כן טענו: אם אינם חשובות זרע לירשה - נמצא שאין כח להמת לעלות על ידם, כי אי אפשר לקשר העולמות על ידם ואם כן בהכרח שתתיבם אמם, כי בשביל זה בא היבום כשאין נשאר אחריו הארת הדעת בזה העולם שיוכל לקשר העולמות כנ"ל. ומאחר שהם חשובות זרע ופוטרות מן היבום (אבן העזר, סימן קנו, סעיף ב), נמצא שחשובות השארה בזה העולם, דהינו השארת הדעת, שזהו עקר ההשארה, כמו שמבאר שם, על־כן מגיע להם הירשה, כי זה תלוי בזה, כי עקר הירשה לבניו הוא מחמת שהם בחינת ההשארה שנשארו בעולם הזה במקומו, והנשמה עלתה למעלה, והם הנמשכין מדעתו ומחו - נשארו למטה ונתקשרו יחד מעלה ומטה, שזהו עקר התקון, ועל־ידי־זה יש לו כח לעלות למעלה, ועל־כן מגיע להם הירשה, כי על־ידי הממון והפרנסה נתקשרין העולמות כנ"ל. ועל־כן מאחר שהבנות פוטרות מן היבום וחשובות השארה בזה העולם וכנ"ל, על־כן מגיע להם הירשה כשאין בן חס ושלום, כי זה תלוי בזה כנ"ל והבן, ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: