# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/63/1/

על־פי התורה המתחלת 'אית לן בירא בדברא' וכו' (בסימן לא), עין שם כל התורה: והכלל היוצא לעניננו הוא, ששמירת הברית הוא שתי בחינות - ברית עלאה וברית תתאה, שהם צדיק ולמדן, שהם בחינת "מלאך ה' צבאות", 'מלאך' זה בחינת למדן, בחינת מט"ט שכלול ששה סדרי משנה, בחינת ברית תתאה, וצדיק במעשים טובים, זה בחינת ברית עלאה, בחינת 'ה' צבאות' - 'אות הוא בצבא דילה' וכו', עין שם.

ועל־ידי שמירת הברית, על־ידי־זה זוכה לכסופין דקדשה לכסף ולהשתוקק תמיד להשם־יתברך ועל־ידי־זה עושים נפשות, כי כסופים דקדשה הם יקרים מאד, כי על ידם עושה נפשות קדושות ועל־ידי־זה נעשין נקדות להאותיות בבחינת "נקדות הכסף" (שיר־השירים א, יא), כי הנקדות לגבי האותיות הם בבחינת נפש לגבי הגוף, כי הנקדות מנהיגים האותיות ומזוגים ומצרפים אותם, כי בלא הנקדות אין להאותיות שום ציור ותנועה ולא שום צרוף כמו הגוף שאין לו שום חיות ותנועה בלא הנפש. ואלו הנפשות, שהם בחינת נקדות נעשין על־ידי הכסופין קדושים שעל־ידי־זה נצטירין האותיות לטוב, ולהפך - להפך חס ושלום, עין שם.

ועל־ידי זה שזוכה לעשות נפשות על־ידי כסופין קדושים, על־ידי־זה כל אכילתו בבחינת לחם הפנים, ואזי כל הכוכבים ומזלות וכל העכו"ם טורחין בשביל פרנסתו וכו' וכו'. וזה בחינת (שמות לג, יד): "פני ילכו", כי האכילה והפרנסה הם בחינת הליכה, בחינת רגלין וכו' וכשהם עולין לבחינת פנים - על־ידי־זה "והנחתי לך" (שם). כי שלחן מכפר כמזבח וכו', עין שם כל זה היטב: