# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/63/2/

וזה בחינת ירשה ששיך לבניו אחריו, כי כל הבנים שזוכין להוליד ולהשאיר אחריו ברכה - הם בבחינת תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא לאפשא ולאולדא לקימא עלמא (להרבות ולהוליד כדי לקים את העולם), כמו שכתוב (בראשית לה, יא): "אני אל שדי פרה ורבה" - 'אל שדי' - זה בחינת תקון הברית שנקרא 'שדי', כידוע, שתקונו בחינת פרה ורבה - להוליד בנים בעולם. ואלו הבנים שמולידין הם בבחינת הנפשות הנעשין על־ידי תקון הברית, כנ"ל בהתורה הנ"ל.

ועל־כן צריכין להתקדש בזווגו מאד - להתגבר לפרש מחשבתו מתאות גשמיות, מתאות גופניות, רק לדבק מחשבתיה בכסופין דקדשה להשם־יתברך כדי להמשיך נפש קדושה לבניו, כמבאר בזהר הקדוש (מצורע נו.). והכלל, כי כל הנפשות יוצאים מבחינת ברית שהוא מעבר כל הנפשות, כמבאר בזהר הקדוש (הקדמת הזהר יב:). ומי שהוא שומר הברית - זוכה להוליד נפשות קדושות, כי זוכה לכסופין דקדשה תמיד, שעל־ידי־זה נולדין בכל עת נפשות קדושות שהם בחינת נקדות להאותיות, ואז בודאי גם כשזוכה להוליד בנים ממש - בודאי ממשיך להם נפש קדושה, כי הוא פרוש ומבדל מתאובתין דגופא, רק מחשבתו דבוקה בהשם־יתברך בכסופין דקדשה אליו יתברך לבד. וכן להפך - להפך, הפוגם בברית, חס ושלום, וכרוך אחר תאות הגוף, חס ושלום, שזהו כסופין דסטרא־אחרא, אזי מוליד נפשות לא טובים, חס ושלום.

והנה באמת בענין קדשת הברית יש אלפים ורבבות מדרגות, ובודאי צריכין לבקש מהשם־יתברך לזכות לשמירת הברית בשלמות, דהינו להיות פרוש ומבדל מתאוה הזאת לגמרי במדרגת צדיקים אמתיים, אשר הם קשורים להשם־יתברך בכסופין דקדשה תמיד כנ"ל. אבל אף־על־פי־כן לאו כל אדם זוכה לזה, ואין הקדוש־ברוך־הוא בא בטרוניא עם בריותיו (עבודה זרה ג.), ועל־כן כל הבנים שמולידין בהתר על־פי התורה - כלם הם בבחינת תקון הברית, כי זה עקר תקון הברית להוליד בנים בעולם, כנ"ל. ועל־כן מבאר בדברי רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן פו): שחתנה הוא תקון הברית, כי כל הנשואין של ישראל על־פי דת תורתנו הקדושה - כלם הם בבחינת תקון הברית, כנ"ל.

ועל־כן מגיע הירשה להבנים, כי כל הממון והפרנסה נמשך מן הבנים שהם בחינת תקון הברית כנ"ל, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, שעל־ידי תקון הברית הכל טורחין בשביל פרנסתו וכו', עין שם. כי על־ידי שבניו, שהם בבחינת תקון הברית, מקבלין נחלתו ויגיעו, על־ידי־זה נמשך תקון לנפש המת. וכל מה שבניו הם צדיקים וכשרים ביותר - נעשה תקון לנפש המת ביותר. כי עקר המיתה נמשך מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע, שעל־ידי־זה נגזר מיתה בעולם.

ועקר חטא עץ הדעת טוב ורע הוא ענין המבאר בהתורה הנ"ל, שצריכין להיות צדיק ולמדן. ומי שסובר שבחינת למדן לבד הוא מעלה - הוא בחינת אחר שקצץ בנטיעות, על־ידי שסבר שמלאך מט"ט בעצמו הוא רשות, כי באמת מט"ט בעצמו בלא הקדוש־ברוך־הוא אינו כלום ואין לו שום רשות, כך התורה בלא מעשים טובים - אינה כלום, כי לא זכה נעשה לו סם מות, כמבאר כל זה שם בהתורה הנ"ל. כי צריכין לכלל וליחד בחינת המלאך בה' צבאות שיהיה ברית תתאה נכלל בברית עלאה, דהינו שיהיה צדיק ולמדן וכנ"ל.

ומי שהוא למדן לבד ואינו הולך בדרך הישר - זהו בחינת חטא "עץ הדעת טוב ורע", כי "עץ הדעת טוב ורע" הוא בחינת מט"ט כידוע, שזה היה עקר חטא אדם הראשון, שחטאו היה חטא של אחר שקצץ בנטיעות - שהפריש בחינת מט"ט מה' צבאות וכפר בעקר, וכמבאר בספרים, שחטא של אחר - הוא בחינת חטאו של אדם הראשון וכו'.

ועל־כן נגזר עליו מיתה, כי משם נמשך המיתה, כי על־ידי שמירת הברית, שהוא בחינת מלאך ה' צבאות, על־ידי־זה עושה נפשות שהם בחינת נקדות להאותיות, ונצטירין האותיות לטוב, ועל־ידי־זה עושה חבור בין גוף ונפש, שזה בחינת חיים, כי עקר החיים הוא כשהנפש מחברת בגוף, וזה נעשה על־ידי כסופים קדושים שהם בחינת נקדות להאותיות, כי הכל אחד גוף ונפש ואותיות ונקדות. וכפי מה שמציר אותיות התורה לטוב על־ידי כסופים קדושים שהם בחינת נפשות, כמו כן נתחבר נפשו עם גופו בקשר אמיץ וחזק, עד שאפלו אחר מותו יהיה נכלל גופו בנפשו, כי הצדיקים הם חיים וקימים לעד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יח.): 'צדיקים במיתתם קרויים חיים'.

וכל זה זוכין על־ידי שמירת הברית שעל־ידי־זה נקראים צדיקים, כי על־ידי שמירת הברית בשלמות זכו לתקן פגם "עץ הדעת טוב ורע", כי הם כוללים בחינת מט"ט בחינת למדן, בה' צבאות על־ידי צדקתם ומעשיהם הטובים, ואזי נבדל הרע מעץ הדעת, ואזי על־ידי שזוכין לשמירת הברית הם עושין נפשות, ומחיין ומצירין את האותיות לטוב שהיו מתחלה כגלם, וכמו כן נצטיר גופם לטוב כי הכל אחד כנ"ל.

כי העקר הוא לשבר הגוף ולכופו לכסף תמיד להשם־יתברך, כי 'היום לעשותם' (ערובין כב.), כי בעולם הבא בודאי יהיו הכל נכספין להשם־יתברך לבד, אפלו אמין דעלמא, אבל מי שטרח בערב שבת וכו' (עבודה זרה ג.). כי העקר הוא מי שזוכה לכסף תמיד להשם־יתברך כל זמן שנפשו קשורה בגופו - שירגיל עצמו להרחיק מחשבתו שלא תחשב ותהרהר, חס ושלום, בתאות וכסופין דהאי עלמא, רק שתכסף ותשתוקק תמיד להשם־יתברך. וכל מה שכוסף ומשתוקק יותר להשם־יתברך ועושה נפשות יותר להאותיות - כמו כן ממשיך קדשה וחיות לגופו, כי גופו שהוא בבחינת אותיות נצטיר לטוב על־ידי הנפשות שעשה, שהם חיות הגופים, שהם בחינת אותיות, כנ"ל.

ועל־כן על־ידי הבנים שהוא מוליד, שהם בחינת הנפשות היוצאים על־ידי תקון הברית כנ"ל, על־כן על ידם הוא תקון לנפש המת, ונחשב כאלו הוא בחיים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קטז.): 'כל המניח בן לירשו כאלו לא מת'. כי על־ידי הנפשות הקדושים שהמשיך בחיים על־ידי בחינת תקון הברית, על־ידי־זה נתקשר נפשו בגופו לעולם כנ"ל, כי זה הוא בחינת תקון עץ הדעת שהוא פגם הברית כנ"ל, שעל ידו נמשך מיתה בעולם, כנ"ל.

ועל־כן הבנים הם מקבלים כל ממונו ויגיעו, כי הממון שהוא פרנסת האדם שהוא בחינת רגלין כנ"ל - הוא בחינת גוף, כי חיות הגוף על־ידי האכילה ושתיה, ומי שאוכל בתאוה גשמיות בלי כסופין דקדשה, אזי אינו מקשר נפשו לגופו, ואזי כשיוצאת נשמתו הוא מת ממש, רחמנא לצלן, אבל כשזוכה לכסופין דקדשה שעל־ידי־זה עושה נפשות כנ"ל, ואזי כל אכילתו בבחינת לחם הפנים - שהאכילה עולה לבחינת פנים, שזהו בחינת כלליות הגוף בנפש, ולא להפך חס ושלום, על־כן נפשו קשורה בגופו תמיד אפלו לאחר מותו, כי 'צדיקים במיתתם קרויים חיים' (ברכות יח:), על־ידי שזכה לכסופים דקדשה בעודו בגופו שעל־ידי־זה נכלל גופו בנפשו לעולם וכנ"ל.

ועל־כן על־ידי שהבנים שהם בבחינת הנפשות היוצאים על־ידי תקון הברית כנ"ל, על־ידי שהם מקבלים ממונו ופרנסתו לאחר מותו, על־ידי־זה נתעלה נפשו ונמשך הארה וחיות לגופו בקבר. כי עקר תקון המת הוא על־ידי הנפשות הנעשין על־ידי תקון הברית, שעל־ידי־זה נתתקן חטא עץ הדעת, ונדחה זהמת המיתה מן המת, ונמשך עליו קדשת הנפשות שנעשו על־ידי תקון הברית, שעל־ידי הנפשות האלו נקרא במיתתו חי, בחינת 'צדיקים במיתתן קרויים חיים', וכנ"ל: