# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/63/3/

ועקר הירשה הוא לבן זכר, כי אנו צריכין לכסף תמיד להשם־יתברך בכסופין והשתוקקות חזק, ואז גם השם־יתברך נכסף אלינו, ועל־ידי־זה נעשה יחוד בין כנסת ישראל עם קדשא בריך הוא, ונמשכין תולדין נפשות קדושות, וכמבאר שם מזה בתורה הנ"ל, שהכסופין שאנו נכספין להשם־יתברך - זה בחינת תאובתין דנוקבא וכו'. והכסופין שחוזרת הקדשה ונכסף אלינו - זה בחינת תיאובתא דדכורא וכו' ואחר־כך נתחברין הנפשות וכו' עין שם.

כי זה כלל, שכלליות ישראל וכן כלליות העולמות הם בחינת נוקבא בחינת מקבל לגבי המשפיע, והמאציל שהוא הבורא יתברך שמו שהוא בחינת דכורא נגדנו, שזהו בחינת היחוד הנעשה על־ידי כל המצות שנתחברין כנסת ישראל עם דודם ונכללין בו יתברך.

וצריך כל אחד לראות שהוא יתעורר תחלה לכסף ולהשתוקק אליו יתברך - שיהיה אתערותא דלתתא קדם אתערותא דלעלא, ואזי נמשך עליו חסד גדול שהוא סטרא דדכורא, בבחינת (נדה לא.): 'אשה מזרעת תחלה יולדת זכר', דהינו כשכנסת ישראל נכספין בתשוקה גדולה אליו עד שמולידין נפשות, אזי השם־יתברך נכסף אליהם ומשפיע עליהם אור החסד הגדול שהוא בחינת סטרא דדכורא, כידוע (זהר תזריע מה.). כי כשאין האדם מתעורר מעצמו להשם־יתברך ואזי השם־יתברך נכסף אליו, כי הוא יתברך חפץ ומשתוקק שישוב אליו, ואזי אתערותא דלעלא קדם אתערותא דלתתא, ואזי הנפשות הנולדין הם בבחינת סטרא דנוקבא, בחינת 'איש מזריע תחלה יולדת בת' (ברכות ס.). כי עקר מדת הדין שהוא בחינת סטרא דנוקבא נמשך מתחלת הדין של בריאת העולם, שעקר היה על־ידי שהיה בתחלה בשעת בריאת העולם אתערותא דלעלא בלא אתערותא דלתתא, כידוע ומובן בכתבים.

ועל־כן עקר הירשה לבן זכר, כי הוא נמשך מבחינת הנפשות הקדושות הנמשכין מאתנו אליו יתברך כנ"ל, שזה עקר תקון הנפשות כנ"ל, שמשם נמשך כל הפרנסה והממון כנ"ל. אבל אף־על־פי־כן אם אין לו בן "והעברתם את נחלתו לבתו", כי מאחר שעל כל פנים נמשך הולדה ונמשך נפש ישראל בעולם - נחשב הכל לבחינת תקון הברית שמשם הפרנסה והממון. כי נפש הנוקבא נמשך מבחינת אתערותא דלעלא קדם אתערותא דלתתא, שמשם אחיזת הדין שהוא סטרא דנוקבא כנ"ל, אבל אף־על־פי־כן הוא נפש קדושה, מאחר שעל כל פנים נתעורר אחר־כך ונכסף להשם־יתברך.

ועקר הפגם לגמרי הוא, כשאין האדם נתעורר לשוב להשם־יתברך ולכסף אליו יתברך אפלו כשהשם־יתברך מעוררו וקוראו בכמה מיני כרוזים והתעוררות, והוא אינו משגיח על זה חס ושלום - זהו רשע גמור אשר בחייו קרוי מת, מאחר שיש לו כסופין רעים וכרוך אחר תאובתין דהאי עלמא, ואינו מתעורר לכסף ולהשתוקק להשם־יתברך אפלו אחר אתערותא דלעלא, דהינו מה שהשם־יתברך מעוררו בכל עת כנ"ל.

אבל מי שעל כל פנים נתעורר אחר אתערותא דלעלא - שהתחיל להרגיל עצמו בכסופין קדושים ולהטות מחשבתו שלא תחשב בכסופין רעים, רק הוא מרגיל עצמו לכסף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד להשם־יתברך, ואזי הוא גם כן עושה נפשות קדושות, ואף־על־פי שאלו הנפשות הם בבחינת סטרא דנוקבא, אף־על־פי־כן הם בבחינת תקון הברית, ועל־כן מגיע הירשה ל הבת במקום שאין בן, כי גם נפש הבת נמשך מבחינת תקון הברית, שמשם נמשכין הנפשות והכסופין הקדושים שמשם כל הפרנסה, והממון נתעלה לבחינת פנים, שזהו תקון לנפש המת - שיכלל גופו בנפשו שיהיה נחשב כאלו הוא בחיים וכנ"ל: