# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/63/4/

ועל־כן כשאין לו בנים כלל, חס ושלום, אזי צריכה אשתו יבום או חליצה, ואז (דברים כה, ט): "וחלצה נעלו מעל רגלו" - נעל דא מט"ט (תקוני זהר, תקון כ, כא סא.), שהוא בחינת עץ הדעת, שמשם עקר המיתה שעקר תקון המיתה, על־ידי הבנים שהם בבחינת תקון הברית כנ"ל, שעל־ידי־זה נכלל מט"ט בה' צבאות כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכה לעשות נפשות ונכללין האותיות בהנקדות, הגופות בהנפשות, וזוכה לבחינת לחם הפנים - שנכללין בחינת רגלין בבחינת פנים, שכל זה הוא בחינה אחת, כמבאר למבינים בהתורה הנ"ל. ובזה מקשר התורה הנ"ל היטב היטב והכל נעוץ ומחבר ומקשר זה בזה כנ"ל, ואזי נמתק זהמת המיתה פגם עץ הדעת כנ"ל. אבל אם לא זכה להוליד נפשות בעולם ומת בלא בנים, חס ושלום, זהו בחינת פגם הברית, ואזי צריכה אשתו לחלץ הנעל, בחינת מט"ט - מעל רגלו, כדי שיחזר ויעלה בחינת רגל החולץ ששם קשורה נפש המת, כמובא (תקוני זהר, תקון כו, עב.) - שיחזר ויעלה לאור הפנים, בחינת "וירקה בפניו":