# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/64/11/

וזה בחינת תקף הנס של פורים, שהוא מפלת המן עמלק, שהוא גדול מכל הנסים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פרי־עץ־חיים, פורים, פרק ה), כי זה הטעות שנכנס בלב כמה אנשים לטעות כאלו כל התפלות לריק, חס ושלום, כשרואין שצועקין ומתפללים ומתחננים ימים ושנים ואינם נושעים כנ"ל - זה הטעות נמשך מבחינת קלפת המן עמלק, שעל־ידו עקר אריכת הגלות המר הזה, שהוא גלות אדום, שהוא בחינת עמלק שהוא מזרע אדום. כי עמלק הוא כלל כל הקלפות והסטרא־אחרא והוא המסית והוא המקטרג והוא המחליש את הדעת מלהתחזק בתפלה, כי הוא בעצמו מסית את כל אחד מישראל במה שהוא מסיתו בתאוות ובהרהורים ובמדות רעות, רחמנא לצלן, ומחמת זה מתגבר הגלות, חס ושלום. ועל־ידי־זה בעצמו הוא מחליש את הדעת מלהתחזק בתפלה, מאחר שמטעה אותם בדעתם: 'הלא אתם רואים שאינכם פועלים כלל בתפלתכם'! חס ושלום. וכשמתרשלים בתפלה - מתארך הגלות יותר, חס ושלום. וכל מה שמתארך יותר הגלות - מחליש הדעת מלהתפלל יותר ויותר, וכן חוזרת חלילה, חס ושלום חס ושלום.

ועל־כן באמת מתארך הגלות מאד, עד שלא היה אפשר לצאת מהגלות, חס ושלום, על־ידי רבוי תחבולותיו הרעים, לולא ה' שהיה לנו, שהוא בעצמו לוחם עמו בכל דור ודור, כמו שכתוב (שמות יז, טז): "מלחמה לה' בעמלק מדר דר". והוא ברחמיו שולח לנו בכל דור ודור צדיקים נפלאים, שבחכמתם הנשגבה הם מכניסים בדעתנו לבלי ליאש עצמנו מן הרחמים בשום אפן, ומכניסים בלבנו התחזקות נפלא להתחזק בתפלה תמיד, יהיה איך שיהיה, ועל־ידי־זה תבוא הגאלה במהרה.

וזה בחינת תקף הנס של פורים, כי המן הרשע, ימח שמו, הוא בחינת הקלפה שרצה להתגבר בסוף הגלות של בבל לעכב הגאלה ולהחליש לב בני ישראל מלהרבות בתפלה, מחמת שרואים שכבר עבר הזמן שהבטיחו אותם לגאלם לסוף שבעים שנה ועדין לא נגאלו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יא:): שכלם חשבו וטעו ואף דניאל חשב וטעה, עין שם. ועל־כן סבר המן להכניס הטעות בלב כאלו אין עוד תקוה, חס ושלום, ועל־כן אמר (אסתר ג, ח): ישנו עם אחד, ודרשו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז, יב): 'אלקיהם ישן הוא'. כי כל זמן הגלות, כל זמן שאין השם־יתברך עונה לעמו ישראל לגאלם, נקרא ישן, כביכול, כמו שכתוב (תהלים מד, כד): "עורה למה תישן ה'". וכתיב (שם עח, סה): "ויקץ כישן ה"', כדאיתא במדרש אסתר (אסתר־רבה שם).

אבל באמת ישראל על־ידי תפלתם מעוררים רחמיו יתברך מעט מעט בכל פעם, עד שבמהרה יתעורר, כביכול, משנתו, בבחינת "ויקץ כישן ה'" ויגאלנו במהרה. כי באמת אין שנה לפניו יתברך, חס ושלום, כמו שכתוב (שם קכא, ד): "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", רק שמחמת מדת הדין, הוא יתברך כביכול, מסתיר פנים מאתנו עד שנדמה כישן חס ושלום, ואנו מחיבים להתפלל ולצעק אליו תמיד ולעורר רחמיו יתברך כמו שמעוררין מהשנה, בבחינת "עורה למה תישן ה"' עד אשר על־ידי רבוי התפלות יתעורר בשלמות וישוב אלינו וירחמנו וכנ"ל. אבל המן הרשע אמר, 'אלקיהם ישן הוא', כאלו אי אפשר לעוררו עוד חס ושלום, כי המן עשה עצמו עבודה־זרה שהוא הפך עבודת התפלה, שהוא בחינת אמונה, כי הוא בחינת פגם התפלה, הינו בחינת הקלפה שמחליש לב האדם מלהתחזק בתפלה על־ידי שרואין אריכת הגלות שצועקים ואינם נושעים וכנ"ל.

כי המן הוא מזרע עמלק, ימח שמו, וזה עקר מלחמת עמלק בכל דור ודור, כי עקר אריכת הגלות על־ידו וכנ"ל. ועל־כן הזהירנו התורה הקדושה לזכר מעשה עמלק, כמו שכתוב (דברים כה יז־יח): זכר את אשר עשה לך עמלק וכו' אשר קרך בדרך - 'קרך' מלשון מקרה, חס ושלום בחינת פגם הברית, שזה עקר היצר־הרע, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וזהו, "קרך" - לשון קרירות, הינו שהוא מקרר לב האדם מלהתחזק בתפלה שצריכה להיות בחמימות דקדשה, בחינת (תהלים לט, ד): "חם לבי בקרבי וכו' דברתי בלשוני" וכו', כי הוא המסית למה שמסית והעקר בפגם הברית, והוא המחליש הדעת מלהתחזק בתפלה על זה, מאחר שרואין שזה כמה שצועקין ואינם נושעים, חס ושלום. וזהו (דברים כה, יח): ויזנב בך כל הנחשלים אחריך - שהוא מתגבר רק על החלושי כח שבישראל. וזהו, ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים - 'ירא אלקים' זה בחינת תפלה, שהיא בחינת יראה, כמו שכתוב (משלי לא, ל): "יראת ה' היא תתהלל", הינו שאתה עיף ויגע ואינך מתחזק בתפלה שהיא בחינת יראת אלקים. וזה בא ממנו בעצמו שהוא מחליש דעתך וכו' וכנ"ל. והזהירה התורה לזכר זאת היטב, כי צריכין לזכר זאת היטב היטב בלבו, כי התגברותו בחלישת הדעת הזאת הוא בלי שעור וצריכין לזכר את עצמו בכל פעם בגדל האזהרות של הצדיקים אמתיים שהזהירונו בכמה לשונות לבלי ליאש עצמנו מן הרחמים בשום אפן, וכנ"ל: