# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/64/12/

כי בחינת קלפת המן עמלק רוצה להפיל שכחה בלב האדם כאלו עדין לא התחיל השם־יתברך להושיענו כלל, חס ושלום, אחרי אשר באמת כבר ראינו בעינינו ישועות נוראות נסים ונפלאות עד אין חקר ואין מספר שעשה עמנו בכל דור עד היום הזה. כי הוציאנו ממצרים באותות נוראות במסות באותות ובמופתים וכו', ונתן לנו את התורה באותות נוראות וכו'. ויהושע כבש ארץ־ישראל שלשים ואחד מלכים וכו'. וכל הנסים והישועות שבימי דוד ושלמה וכן בכל דור. אבל עמלק ימח שמו, רוצה להתגבר בכל פעם ולהחליש לב האדם כאלו עדין לא התחיל השם־יתברך להושיע כלל, ועל־ידי־זה בעצמו הוא מתגבר על ישראל גם בגשמיות ומאריך הגלות.

וזה שנסמך פסוק ויבא עמלק וכו' לפסוק ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין, כי זהו בעצמו שנכשלו ישראל ונסו את ה' ואמרו היש ה' בקרבנו וכו' - זהו בעצמו נמשך מקלפת המן עמלק, ועל־ידי־זה ויבא עמלק וילחם עם ישראל גם בגשמיות, הינו כי קלפת עמלק מחליש לב האדם בעת הצרה, חס ושלום, עד שרוצה להכניס בו שכחה שישכח כל הטובות והישועות שכבר עשה עמו השם־יתברך, כמו שהיה אז שזה סמוך הוציאם ממצרים באותות נוראות כאלה, וקרע להם את הים ונתן להם את ממונם והוריד להם המן וכו', ואחר־כך כשלא היה להם מים - החליש דעתם כל־כך, עד שטעו ונסתפקו, ואמרו: "היש ה' בקרבנו אם אין", ראה והבן והבט עד היכן כח הקלפה והסטרא־אחרא מגיע!

וכל זה מעשה קלפת עמלק שהוא כלול מכל הקלפות והסטרא־אחרא - שיכול לעקם הלב כל־כך עד שיכול לבוא לטעות כזה, אם אין משתדלין להתגבר כנגדו בכח הצדיקים האמתיים. וכן מבאר בדברי רבותינו ז"ל (תנחומא יתרו ג), ומובא בפרוש רש"י שם על פסוק זה (שמות יז, ז־ח): "היש ה' בקרבנו אם אין, ויבא עמלק", וזה לשונו: סמך פרשה זו למקרא זה, לומר, תמיד אני ביניהם ומזמן לכל צרכיכם ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם וכו'. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו וכו', עין שם. הינו כנ"ל, שהשם־יתברך עושה עמנו נסים כאלה בכלל ובפרט בכל יום ויום, וכמו שאנו אומרים: 'על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך' וכו'. והסטרא־אחרא בחינת קלפת עמלק בתחבולותיו - מכניס בלב כפירות וחלישות הדעת עד שמספק אם יש ה' בקרבנו אם אין, ואז ויבא עמלק עליהם וילחם עמהם גם בגשמיות וכנ"ל.

ועל־כן עקר מלחמתו של משה רבנו עמו היה על־ידי תפלה, כמו שכתוב (שם יז, יב): "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו, פרישן בצלו, כי עקר הכנעתו על־ידי משה שהוא משיח, בחינת צדיקי הדור, שהם מתגברים כנגדו בתפלה ומכניסים בלב ישראל להתחזק בתפלה תמיד ולא ישמעו להסתתו והטעותיו, חס ושלום. וזהו והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה היו מתחזקים וכו' (ראש השנה כט.), הינו כשפעל משה והכניס בלבם שיתחזקו בתפלה ויסתכלו כלפי מעלה היו מתחזקים ואם לאו חס ושלום, להפך, כי עקר ההתגברות כנגדו הוא על־ידי התחזקות בתפלה תמיד וכנ"ל: