# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/64/13/

וזה בחינת (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק". כי כבר מבאר שם בהתורה הנ"ל, שהתפלה הוא בחינת הבכור שנוטל פי שנים, שהם בחינת סדור שבחו יתברך ושאלת צרכיו וכו', עין שם. וכבר בארנו למעלה הענין, שעקר ההתחזקות בתפלה הוא על־ידי בחינת הולדת הבכור, שהוא בחינת ההולדה והפעלה הראשונה שהאדם פועל בתפלתו, שעל־ידי שהאדם רואה שכבר פעל איזה דבר בתפלתו, שזהו בחינת הולדת הבכור כנ"ל, על־ידי־זה הוא מתחזק בתפלה להלן יותר, כי נתחזק אמונתו ונעשה כלי לקבל השפע על־ידי שרואה שכבר פעל איזה דבר בתפלתו, ובשביל זה התפלה הוא בבחינת בכור, עין שם.

וזה בחינת (שמות ד, כב): "בני בכרי ישראל", כי התגלות עבודת התפלה גלו ישראל בעולם, כי אין אמנותנו אלא בפה (ילקוט שמות רלא). ולעתיד בעת הגאלה - כשיראו כל העולם את גדל ורבוי הפעלות והישועות שפעלנו על־ידי תפלותינו בכל ימי הגלות, אז יתחזקו כלם בתפלה, מחמת שהכל יראו אז מעלת התפלה על־ידי גדלת ישראל, שכל גדלתם זכו על־ידי התפלה, כמו שכתוב (צפניה ג, ט): "כי אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" וכו'. אבל מעלת תפלתם של העכו"ם אינה חשובה כל־כך אז, מאחר שהם לא התגברו בתפלה כנ"ל, אלא אחר שראו מה שפעלו ישראל בתפלתם. אבל עם קדוש ישראל זכו להתגבר בתפלה בכל ימי הגלות - בעת שלא ראו עדין מה שפעלו, ועל־כן נקראים ישראל בכור וראשית, כי הם גלו עבודת התפלה בעולם, שזהו בחינת הולדת הבכור שהוא בחינת פעלה הראשונה שפועלים בתפלה, שזאת ההולדה והפעלה חשובה ויקרה מאד, כי אז צריכין עקר ההתחזקות בתפלה בעת שלא ראה עדין מה שפעל, וכנ"ל: