# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/64/20/

וזה צריך כל אדם לידע מאד, שכל אחד כפי אריכת גלותו בתאותיו ומדותיו הרעים שזה עקר הגלות, הוא צריך להרבות בתפלה מאד מאד כל ימי חיי הבלו. ואפלו כשרואה שמתפלל הרבה ואינו נענה, והתאות והבלבולים מתגברים עליו בכל פעם יותר, אף־על־פי־כן אל יטעה שתפלותיו ושיחותיו הם לריק, חס ושלום, רק ידע ויאמין שאין שום דבור נאבד לעולם, וכל תפלה ושיחה עושה רשם עד שיגמר הבנין שצריך, אז יכמרו רחמיו יתברך וישוב אליו וירחמהו וכנ"ל. ועל־כן הוא צריך להתחזק להרבות בתפלה ושיחה תמיד. אך אף־על־פי־כן כשיהיה לו איזה ישועה - אל יטעה שעל־ידי תפלותיו ומעשיו הטובים פעל זאת, רק ידע שהכל בחסדו וכנ"ל. ואף־על־פי שאנו יודעים שאי אפשר לנו לפעל הישועה השלמה בתפלותינו, אף־על־פי־כן אנו צריכים לעשות את שלנו להרבות בתפלה כפי כחנו, ואז יכמרו רחמיו ויעשה בחסדו למענו ויושיענו בקרוב.

וגם זה הוא בכלל מה שמבאר שם בהתורה הנ"ל, שצריכין בתפלה להיות 'קולע אל השערה ולא יחטא', הינו שלא יטה לימין או לשמאל, הינו שלא יטעה, חס ושלום, שהתפלות הם לריק, חס ושלום, מחמת שזה כמה שצועקים ואין נושעים, שזה בחינת נוטה לשמאל - שעושה מדת רחמיו כאלו הוא אכזרי, חס ושלום, כאלו אין השם־יתברך שומע תפלת ישראל. וכן אל יטעה לומר, מאחר שאי אפשר לפעל בתפלותינו כי אם בחסדו, אם כן למה לנו להרבות בתפלה כלל? נסמך על חסדו לבד! כי גם זה טעות גדול, כי זה בחינת נוטה מן הצד לימין שלא כראוי - שסומך רק על חסדו לבד.

כי באמת שניהם כאחד טובים, שצריכין להרבות בתפלה מאד תמיד, ולידע האמת שאין אנו כדאי לפעל בתפלותינו, כי אם בחסדו, ואף־על־פי־כן אנו צריכין לעשות את שלנו - להרבות בתפלה תמיד והשם־יתברך יעשה את שלו וימשיך עלינו חסדו למענו ויושיענו מהרה. וזה החסד אנו ממשיכין על־ידי משלוח מנות איש לרעהו שהוא גם לעשירים, שהיא בחינת חסד, שצריכין ביום הגדול הזה לגמל חסד כל אחד עם חברו, אף־על־פי שהוא עשיר ואינו מקבל צדקה, חס ושלום, אף־על־פי־כן צריכין לגמל חסד כל אחד עם חברו כדי להמשיך עלינו חסדו הגדול, שעל־ידי־זה עקר הנס והישועה, כי מתנות לאביונים - הוא בחינת צדקה, שהוא תקון התפלה כנ"ל. ומשלוח מנות - הוא בחינת המשכת החסד הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר הגאלה והישועה השלמה, וכנ"ל.

וזה בחינת סעדת פורים, זה בחינת תקון המשפט, כי אכילה דקדשה הוא בחינת תקון המשפט, כנ"ל: