# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/64/23/

וזה בחינת מצות מילה, בחינת חתוך ופריעה שהוא תקון הברית, שעל־ידי־זה זוכין לתפלה שהוא חרב פיפיות, כמו שכתוב (תהלים קמט, ו): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", כמבאר בהתורה הנ"ל, וזה בחינת חתוך הערלה ופריעה. כי איתא, שקלפת הערלה ופריעה שהם חופין על הברית קדש, הם בחינת תרין עננין דמכסין על עינין, שהם בחינת עשו וישמעאל.

הינו כי עשו וישמעאל הם בחינת פגם הברית, בחינת קלפת הערלה והפריעה שהם מבלבלין דעת האדם מלהתחזק בתפלה. עשו הוא בחינת עמלק שיצא ממנו, הוא בחינת קלפת הערלה הגמורה, כי הוא כפר בעקר ואינו מודה בתפלה כלל, והוא מטעה לב האדם שאין התפלה מועלת חס ושלום מאחר שמתארך הגלות ובכל יום צועקין ואין נושעים וכנ"ל. ועל־ידי שחותכין את הערלה החופה על הברית, על־ידי־זה מבטלין קלפתו הרעה, ונמשך בחינת תקון הברית שעל־ידי־זה זוכין להתחזק בתפלה תמיד, כי עקר תקון התפלה על־ידי תקון הברית שממשיכין על־ידי מצות מילה וכנ"ל.

אבל עדין יש קלפה שניה, שהוא קלפת הפריעה, שהיא בחינת קלפת ישמעאל, שמשם נמשך טעות אחר בלב להתרשל בתפלה, חס ושלום, דהינו שלפעמים נדמה להאדם שכבר שמע השם־יתברך בודאי את תפלתו, בפרט כשרואה איזה צמיחת קרן ישועה, שאז נדמה לו שכבר נתקבלה תפלתו והוא מתרשל להתפלל יותר. וגם זה אינו טוב, כי אף־על־פי שצריכין להאמין באמונה שלמה שאין שום תפלה לריק חס ושלום, אפלו כשאין רואין שום ישועה כלל וכנ"ל, אף־על־פי־כן אפלו כשרואין איזה ישועה - אסור לבטל תפלותיו בשביל זה, כי עדין לא נגמרה הישועה, ועדין אנו צריכין ישועה ורחמים רבים עד שנצא מגלותנו לגמרי, ומי שטועה בעצמו, חס ושלום, ומתרשל בתפלה, מחמת שנדמה לו שכבר שמע השם־יתברך את תפלתו, זה נמשך מקלפת ישמעאל, כי ישמעאל על שם (בראשית טז): "כי שמע ה' אל עניך", ותרגומו: 'ארי קביל ה' צלותיך'. ומשם משתלשל הקלפה השניה הנ"ל שהיא בחינת קלפת הפריעה, שהיא קלפת ישמעאל - שמטעה לב האדם להתרשל בתפלה מחמת כי כבר שמע ה' את תפלתו כנ"ל. ועל־ידי מצות פריעה מבטלין גם הקלפה הזאת וזוכין להתחזק בתפלה תמיד.

כי צריכין לידע ולהאמין שבודאי השם־יתברך שומע תפלת כל פה, ואפלו כשאין רואין שום ישועה - צריכין להאמין שאין שום תפלה לריק, חס ושלום, ולהתחזק בתפלה יותר כנ"ל. אבל גם כשרואין איזה ישועה - אסור לבטל תפלתו בשביל זה, רק צריכין לשמח בישועתו, ולהיות מודה על העבר ולבקש להבא, כי עדין אנו צריכין הרבה ישועות מאד כל ימי חיינו, עד שנזכה למה שאנו צריכין לבוא, אשר בשביל זה באנו לעולם־הזה, ועל־כן צריכין עדין להרבות בתפלה, וכנ"ל.

וזה שמצינו באסתר, שהיא בחינת התפלה של כלל ישראל כנ"ל, שאפלו כשראתה ישועה גדולה ונפלאה ונסים נוראים כאלה, שכבר הכרח המן להרכיב את מרדכי ברחוב העיר ולקרא לפניו: ככה יעשה לאיש וכו' (אסתר ו, יא), ואחר־כך נפל לגמרי ותלו אותו על העץ, אף־על־פי־כן גם אחר־כך כתיב (שם ח, ג): ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן וכו', הינו אפלו כשכנסת ישראל רואה ישועות ונסים גדולים ונפלאים שהסטרא־אחרא נפלה מאד, אף־על־פי־כן אינם מסתפקים בזה, ועדין הם עומדים מתפללים ובוכים ומתחננים לפניו כבן המתחטא לפני אביו, שיעביר את רעת המן שהוא הסטרא־אחרא לגמרי, שיזכה להטהר ולהקדש לגמרי, כי אף־על־פי שכבר עשה לנו ה' יתברך נסים וישועות הרבה, ואנו צריכים להודות לו עליהם ולשמח בהם תמיד, אף־על־פי־כן אנו צריכים עדין להרבות בתפלה מאד, כי עדין אנו צריכים ישועות רבות כל ימי חיינו וכנ"ל. וזה בחינת וישב מרדכי אל ביתו, ואמרו רבותינו ז"ל (מגלה טז.): ששב לשקו ולתעניתו', הינו כנ"ל, שאף־על־פי שראה ישועה כזאת, אף־על־פי־כן צעק יותר וכנ"ל: