# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/64/5/

וזה בחינת בכור, כי משם נמשך הולדת הבכור, כי כל ההולדות וכל ההשפעות הכל נמשך רק על־ידי התפלה, ועל־כן הולדת הבכור נמשך מבחינה זאת - מבחינת הפעלה ראשונה שפועל איש ישראלי על־ידי תפלתו, שעל־ידי זה נתחזקה אמונתו להתפלל תמיד, ומשם נמשך הולדת הבכור שהוא הולדה ראשונה. וכל ההולדות שנמשכין אחר־כך, בכלם יש בהם חלק מהולדת הבכור, כמובא בכתבי האר"י ז"ל (שער המצוות יתרו, שער הכונות, קריאת שמע, דרוש ו), הינו שכל התפלות שאחר־כך, שעל־ידם כל ההולדות כלם יש בהם חלק מהפעלה הראשונה שפעל על־ידי תפלתו, כי על־ידי־זה נתחזקה אמונתו להתפלל תמיד, שעל־ידי זה עקר התהוות הכלי להמשיך השפע כנ"ל.

ועל־כן נוטל הבכור פי שנים כנגד פי שנים שיש בתפלה, שהם סדור שבחו יתברך ובקשת צרכיו, כי הם בחינה אחת ממש, כי סדור שבחו קדם שאלת צרכיו שהוא חזוק האמונה, כדי לעשות כלי וכו' כנ"ל, עקר בחינה זאת מקבל הבכור שהוא בחינת פעלה הראשונה שפועל על־ידי תפלתו, שאז היה צריך להתחזק ביותר להאמין בעצמו מאחר שעדין לא ראה שום פעלה על־ידי תפלתו. אבל אחר־כך שכבר פעל פעלה הראשונה בתפלתו, אזי יכול בנקל להתחזק בכל פעם להאמין בעצמו, מאחר שכבר ראה שפעל על־ידי תפלתו. נמצא, שכל ההולדות וכל ההשפעות שנמשכין אחר־כך, בכלם יש בהם חלק הפעלה הראשונה שהוא בחינת הולדת הבכור, ועל־כן מגיע לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי יש לו חלק כנגד כל אחד ואחד וכנ"ל.

ועין בכתבי האר"י ז"ל (שער הפסוקים, פרשת וארא), מבאר בענין דרכי סודותיו הקדושים, שפי שנים שנוטל הבכור הוא בבחינת 'אין האשה כורתת ברית' וכו', שהוא בחינת 'ההוא רוחא דשדי בגוה' (זהר משפטים צט:), שהוא בחינת סוד היבום, כי 'מההוא רוחא דשדי בגוה' בביאה הראשונה - משם צריכין לקבל כל ההולדות של כל הבנים. ועקר מקבל הבכור, וכל הבנים שבאים אחר־כך מקבלין על־ידו, על־כן מגיע לו פי שנים, עין שם. וכל הדברים האלה מבארים עתה על־פי דרכנו בדרך הפשוט לעבדא ולמעשה - להתחזק בתפלה תמיד וכנ"ל. ובאמת הכל אחד, כי גם פנימיות כונת האר"י ז"ל הוא להביא לידי מעשה [ובענין זה יש הרבה לדבר, עד שיהיה נתפס מזה איזה התנוצצות בלב כל חד כפום מה דמשער בלבה, ואין כאן מקומו]: