# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/955/64/9/

וזהו ששאלו בנות צלפחד (בבא בתרא קיט:): 'אם אין אנו חשובות זרע תתיבם אמנו', כי סוד היבום הוא בבחינת הנ"ל, לתקן נפש המת על־ידי משפחתו, דהינו על־ידי אחיו, ומאחר שהבת חשובה זרע לפטר מהיבום - בודאי מגיע לה הירשה, כי הם בחינה אחת וכנ"ל, כי סוד היבום הוא בבחינת ההוא רוחא דשדי בגוה, שהוא בחינת התחזקות בתפלה, על־ידי שראה שכבר פעל איזה דבר וכבר עשה איזה רשם בעלמא בתפלתו, כי כבר התחיל להמשיך איזה שפע כל שהוא ואף־על־פי שעדין לא נגמר כלל, ואפלו אם, חס ושלום, מת בתוך כך, עם־כל־זה הוא נתתקן על־ידי־זה, מאחר שכבר עשה איזה רשם כל שהוא על־ידי תפלותיו, ועל־כן בודאי אם השאיר בת בעולם - בודאי יכול להתתקן יותר, כי אף־על־פי שאין זה שלמות התקון, כי עקר שלמות התקון על־ידי בחינת בן זכר שהוא בחינת משפיע כנ"ל, אף־על־פי־כן יכול להתתקן על־ידה יותר ויותר מאשר יתתקן על־ידי משפחתו, מאחר שאף־על־פי־כן השאיר השארה גמורה בעולם ועל־כן פוטרת מן היבום וכנ"ל. ועל־כן בנות צלפחד חכמניות היו ותלו דין הירשה ביבום, כי הם בחינה אחת, וכנ"ל.

וזה שנסמך פרשת בנות צלפחד שהוא פרשת נחלות לפרשת משפחות בני ישראל, שפרט אותם כלם בפרשת פינחס, כי דין הירשה נמשך מבחינת המשכן שהוא כלל תפלת ישראל, שהוא בחינת כלל משפחות ישראל שהלכו כלם סביב המשכן, וכנ"ל: