# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/987/62/2/

והנה עקר השמירה מן ההזקות הוא על־ידי שממשיכין שלום בעולם, כי על־ידי־זה נשמרין מכל ההזקות כמו שיהיה לעתיד שאז יהיה השלום המפלא בעולם ואז יתבטלו כל ההזקות שבעולם, כמו שכתוב (ישעיה יא, ו): "וגר זאב עם כבש וכו' לא ירעו ולא ישחיתו", כי אפלו בין בהמות וחיות רעות יהיה שלום ולא יזיקו זה את זה כלל, כי כל ההזקות הם באים מכעס ומחלקת, ומשם נמשכין כל מיני הזקות שבעולם, אבל על־ידי שלום מתבטלין כל ההזקות. נמצא, שכל השומרים צריכין להמשיך שלום בעולם, כדי שיתבטלו כל מיני הזקות הבאים מכעס ומחלקת הפך השלום, כי עקר אחיזת הסטרא־אחרא שמשם באין כל מיני הזקות - הוא מבחינת מחלקת וכעס שהם בחינת דינים, אבל על־ידי שלום, בחינת רחמים - שכל אחד מרחם על חברו - נתבטל אחיזת הסטרא־אחרא ונתבטלין כל מיני הזקות הנמשכין מהם.

ולהמשיך שלום הוא על־ידי העלאת הכבוד לשרשו לבחינת יראה, וזה נעשה על־ידי תורת חסד על־ידי זווגי הנפשות במחשבה תחלה, שעל־ידי־זה ממשיכין נפשות הבעלי תשובה והגרים וכו', ונתעלה כבודו יתברך על־ידי־זה, עין שם.

וזה עקר בחינת השמירה להעלות הכבוד לשרשו, כמו יעקב שהיה שומר שכל השומרים נלמדין ממנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא צג:) וכמובא בשלחן ערוך. וכל כונת יעקב אבינו בעת שמירתו צאן לבן, היה בשביל העלאת הכבוד לשרשו, על־ידי המשכת נפשות ישראל והגרים. כי באמת בכל החפצים וכל העשירות של האדם יש בהם בחינת ניצוצי הכבוד, כי העשירות הוא בחינת כבוד, בחינת מלכות, ובשביל זה רבי מכבד עשירים (ערובין פו.), כי שם שרש העשירות בבחינת כבוד, וכמובן בדברי רבנו ז"ל במקומות אחרים, כי העשירות הוא שרש הנפש, בבחינת (דברים כד, טו): "ואליו הוא נשא את נפשו", כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן סח), כי העשירות הוא בבחינת כבוד ששם עקר שרשי הנפשות בבחינת (בראשית מט, ו): "בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי", כמו שכתב כל זה רבנו ז"ל במקום אחר (לקוטי תנינא סימן ח).

וזה ש נאמר בעשירות של יעקב אבינו (שם לא, א): "ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה", כי העשירות הוא בחינת כבוד, כנ"ל. כי יעקב, כל השתדלותו בבית לבן בעת שמירת צאנו היה בשביל העלאת הכבוד לשרשו - להעלות כבוד דקדשה מזילותא דגלותא, על־ידי המשכת נפשות ישראל והגרים, כי על־ידי שמירת הצאן זכה שיזדוגו לו שם רחל ולאה, שהם שרש נפשות ישראל, ומהם נולדו לו שבטי ישראל, נמצא, שהמשיך שם בבית לבן נפשות ישראל. גם המשיך נפשות גרים, כי כל האבות היו מגירי גרים, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן רכח) וכמובא במדרש (בראשית רבה פד, ד), וכל זה עסק יעקב בעת שמירתו את צאן לבן, כי השתדל להמשיך שלום בעולם שעל־ידי־זה עקר השמירה, וזה בחינת (בראשית לג, יח): "ויבא יעקב שלם" בעת שובו מבית לבן, כי זכה להמשיך שלום, כי זה עקר השמירה, כנ"ל.

והמשכת השלום הוא על־ידי עלית הכבוד וכו' על־ידי תורת חסד וכו' כנ"ל, כי יעקב אבינו הוא בעצמו בחינת התורה, כמובא (זהר ויצא קמו:). וכמו שכתוב (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה וכו' קהלת יעקב", ועל־כן הוא עקר שרש נפשות ישראל שיצאו ממנו, כי שרש נפשות ישראל הוא בתורה, בחינת יעקב כנ"ל. ועל־כן יעקב אבינו שהוא בחינת התורה - היה יכל לזוג הנפשות ששרשם במחשבה תחלה, ועל־ידי־זה המשיך גם למטה נפשות ישראל והגרים, ועל־ידי־זה נתעלה הכבוד לשרשו, כנ"ל. כי המשכת נפשות ישראל על־ידי יעקב, דהינו מה שהוליד שבטי יה - זה גם־כן בחינת בעלי תשובה, כי מתחלה היו במקום שהיו מחטא אדם הראשון, ויעקב אבינו החזירם אל מקומם והמשיכם בקדשה למטה, וזה גם־כן בחינת בעלי תשובה.

וכל זה עשה בעת שמירתו צאן לבן, כי הכבוד, שהוא בחינת עשירות, היה בזילותא דגלותא אצל לבן הארמי, ושם היו כל נפשות בית ישראל שיצאו מבנותיו, כי שרש הנפשות בעשירות כנ"ל. והיה משתדל יעקב להעלות הכבוד לשרשו, ועל־ידי־זה זכה שם לעשירות גדול בחינת כבוד, כמו שכתוב (בראשית לא, א): "ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה" - 'הכבוד הזה' דיקא, כי העלה את הכבוד לשרשו, כי המשיך שם נפשות ישראל וגרים כנ"ל, ועל־ידי־זה המשיך שלום שזה עקר השמירה, כנ"ל: