# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/987/63/1/

על־פי התורה 'ויהי מקץ' המדבר משמירת הזכרון בלקוטי הראשון (סימן נ"ד), עין שם כל התורה מראשו לסופו:

והכלל, כי צריכין לשמר מאד את הזכרון, דהינו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי (לדבק את מחשבתו בעולם הבא), לזכר תמיד במחשבתו את עולם הנצחי שהוא עולם־הבא ולא יפל לשכחה, שהוא מיתת הלב, שלא ישכח את עולם־הבא כל ימי חייו. ושמירת הזכרון הוא בכלל ובפרט וכו', עין שם מה שמבאר על פסוק (תהלים קד, א): "ה' אלקי גדלת מאד" וכו'.

ואצל המון עם נעשה כל זה ממילא על־ידי שנה וציצית ותפלין וקריאת־שמע ותפלה ומשא ומתן, עין שם. ומבאר שם, שעל־ידי כל המשא־ומתן נעשה יחוד צדיק וכנסת ישראל, שהוא בחינת (שם): "נוטה שמים כיריעה", כי בכל הדברים יש ניצוצות הקדושים, ועל־ידי המשא־ומתן נתחברין ונתעלין הניצוצות כפי חלקי הנפש רוח נשמה שיש לכל אחד, ועל־ידי־זה נעשה יחוד צדיק וכנסת ישראל, עין שם היטב.

ולשמר הזכרון צריכין לשמר עצמו מ'רע עין' וכו', וגם צריכין לשמר עצמו מ'כח המדמה' שהוא בחינת פרעה וכו' וכו', עין שם כל זה היטב: