# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/987/63/11/

וזה בחינת פרה אדמה, כי פרה מכפרת על עון העגל שהוא עבודה־זרה, שכפרו בהשם־יתברך ובהתורה ועשו עבודה־זרה, שכל זה הוא בחינת פגם הזכרון, כמו שכתוב (תהלים קו, יט): יעשו עגל בחרב וכו' וימירו את כבדם וכו' שכחו אל מושיעם וכו', כי התורה הוא בחינת זכרון, והם כפרו בהתורה ובהשם־יתברך, וכל זה מחמת תאות עולם־הזה, שלא רצו לדבק מחשבתם בעולם־הבא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין מג:): 'לא עבדו ישראל עבודה־זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא', נמצא שפגמו בזכרון. ועל־כן המשיכו אז מחדש סטרא דמותא, שהוא בחינת שכחה, שהיא מיתת הלב כנ"ל, כמו שכתוב (תהלים פב, ו): "אני אמרתי אלקים אתם וכו' אכן כאדם תמתון" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קמו.), שבשעת מתן־תורה פסקה זהמתן וזכו לחרות ממלאך המות כמובא [כמו שדרשו על פסוק (שמות לב, טז): "חרות על הלחת", אל תקרי חרות, אלא חרות (תנחומא תשא יז)].

ועל־כן צותה התורה להביא פרה אדמה לה מתיק פגם השכחה, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, ופרה הוא בחינת שכחה, כי עקר השכחה הוא מבחינת כח המדמה, שהוא כח הבהמיות, כמבאר בהתורה הנ"ל, ועקר הבהמיות והשכחה הוא בבחינת פרה ביותר, כי היא עקר הבהמיות, כי מלך שבבהמות שור (חגיגה יג:), וכל הבהמות כלולים בו, ועקר אחיזת השכחה בבחינת בהמיות, כנ"ל. והשכחה היא מסטרא דנוקבא, כידוע (שער ההקדמות עד), כי דכורא נקרא על שם זה זכר, על שם שמשם בחינת זכרון, ועל־כן גם בבהמות נאחז השכחה ביותר בבחינת הנוקבא של השור שהוא הראש והמלך שבבהמות שהיא הפרה, ועל־כן נקרא השר של שכחה 'פורה' על שם פרה, כמובא (פרי־עץ־חיים, שער השבת, פרק כד). וזה כשמוכיח את ישראל על ששכחו את השם־יתברך וסרו ממנו כתיב (הושע ד, טז): "כי כפרה סררה סרר ישראל".

ועל־כן פרעה שהוא בחינת כח המדמה כח בטל, כמבאר בהתורה הנ"ל, ורצה להתגבר על ישראל להמשיכם לגלות ועבדות תחת ידו, שהוא בחינת שכחה להשכיחם, חס ושלום, את זכרון עולם־הבא שהיו רגילים לדבק מחשבתם שם, כפי מה שקבלו מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב, שהם התחילו להמשיך זה הזכרון בעולם, כי הם הודיעו וגלו אלקותו בעולם (וכמבאר מזה במקום אחר), על־כן ראה פרעה בחלומו 'פרות' דיקא, שהם שבע פרות טובות ושבע פרות רעות, ושאכלו הפרות הרעות את הטובות ולא נודע כי באו אל קרבנה, שכל זה מורה שהתגבר, חס ושלום, הרע על הטוב, עד שנשכח הטוב, חס ושלום, בבחינת (בראשית מא, ל): "ונשכח כל השבע" וכו' ועל־כן היה חלומו 'פרות' דיקא, כי שם עקר אחיזת פרעה שהוא בחינת כח המדמה בחינת שכחה, שהיא בחינת פרה, כנ"ל.

אבל התקון היה על־ידי יוסף, כי על־ידי שפתר יוסף את החלום לפרעה ונעשה מלך, וקבץ את כל אכל שבע שנים הטובות, שעל־ידי־זה שבר ובטל את הרעב והגביר הטוב על הרע, ועל־ידי קדשתו הכניע הזהמא של מצרים, ועל־ידי־זה זכו ישראל לצאת משם. כי עקר יציאת מצרים היה בכח יוסף הצדיק, כמו שכתוב (שמות יג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", כמו שאיתא בזהר הקדוש (בשלח מו.), כי יוסף שהוא בחינת שמירת הזכרון, הוא מכניע בחינת פרעה שהוא בחינת שכחה, ומברר הזכרון מן השכחה, ועל־כן הוא יודע לפתר החלום של הפרות ולהכניע ולבטל השכחה הנאחז בהם שהם שבע שני הרעב, כי הוא מגביר השבע על הרעב, וממשיך כל ההשפעות והברכות על־ידי שמירת הזכרון שמשם כל הברכות, כנ"ל.

וזהו בחינת פרה אדמה, כי על־ידי ששורפין את הפרה אדמה שהיא תקף הדין ששם עקר אחיזת השכחה כנ"ל, על־ידי־זה מכניעין וממתיקין את בחינת השכחה, שהיא סטרא דמותא בשרשו, ועל־כן אפר הפרה דיקא מטהר מטמאת מת, שהיא בחינת שכחה שנמשך מחטא אדם הראשון מחטא העגל, ופרה מטהרת מזה, כי הדין נמתק בשרשו כנ"ל, ואז נתבטלין שבע פרות הרעות, שהם בחינת הרע בחינת שכחה. ועל־כן פרה כל מעשיה שבעה שבעה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יט, ב), כדי להכניע ולבטל שבע פרות הרעות ולהגביר שבע פרות הטובות, שהם בחינת יוסף הצדיק, בחינת זכרון, בחינת "בן פרת יוסף", בחינת "אני אל שדי פרה ורבה" (בראשית לה, יא), שזהו בחינת זכרון, שעל־ידי־זה נתיחד צדיק וכנסת ישראל בבחינת "נוטה שמים כיריעה", כנ"ל: