# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/987/63/12/

ועל־כן יוסף כשפרש מאביו היה עוסק בפרשת עגלה ערופה, כמו שכתוב (בראשית מה, כז): "וירא את העגלות" (ב"ר צד, ג), כי הרוצח המשיך סטרא דמותא לעולם, בחינת שכחה, על־כן צריכין להביא עגלה ערופה ולקץ אותה מן 'הערף' שהוא אותיות 'פרעה' (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א) - להכניע הערף שהוא הפך הדעת, שהוא בחינת שכחה, שהיא פגם והפך הדעת, ועל־כן עורפין עגלה דיקא. הינו על־פי הנ"ל, כי עקר השכחה נאחזת בבחינת בהמיות ובבחינת שור ביותר שהוא ראש לבהמות, והעגלה אשר עדין לא למדה כלל בשום עבודה - שם כח הבהמיות עוד בתקף יותר ויותר, כי זה ידוע, שעל־ידי כל העבודות שבני אדם עובדין עם הבהמות לצרכם, על־ידי־זה מכניעין כח הבהמיות, ועל־כן הם נעשין רגילין עם בני האדם ויכולים ללמדם עבודת האדם, שכל זה הוא בחינת הכנעת הבהמיות קצת. אבל העגל אשר עדין לא למד כלל - שם הבהמיות ביותר ויותר וזה שהוכיח את ישראל (ירמיה לא, יז): "בעגל לא למד", ועל־כן עשו הערב־רב 'עגל' דיקא, כדי להגביר הבהמיות והשכחה ביותר, ועל־כן צריכין לערף 'עגלה' דיקא, כדי להכניע ולשבר תקף השכחה שהיא סטרא דמותא - שנמשך על־ידי הרוצח הזה שהרג את זה החלל הנמצא.

ועל־כן יוסף כשפרש מאביו הניחו בפרשת עגלה ערופה, ואחר־כך זכה לגדלה על־ידי החלום של שבע הפרות, שהם סוד פרה אדמה, כנ"ל, זה בחינת (רש"י יט, כב): 'תבוא אמו ותקנח על בנה', כי פרה מכפר על חטא העגל, כי על־ידי כל המצות של פרה אדמה מכניעין ומבטלין השכחה כנ"ל, ונתבטלה המיתה, שזהו בחינת עריפת העגלה, שכל זה הוא בחינת הכנעת ובטול פרעה, שרצה להגביר השכחה על ישראל, חס ושלום כנ"ל, שזהו כל גלות מצרים וכלל כל הגליות. כי עקר הגלות הוא גלות הנפש, דהינו מה שרוצין להתגבר על־ידי הגלות להרחיק את ישראל, חס ושלום, מעלמא דאתי, שזהו עקר הגלות והצרה הגדולה מכל הצרות, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן רנ), שזהו עקר צרתן של ישראל. והתקון על־ידי יוסף שעל ידו נמשך הזכרון כנ"ל: