# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/987/63/13/

ועל־כן קורין פרשת פרה אחר פורים קדם פסח, כי כל ענין פורים ופסח הוא להכניע עמלק ופרעה, שהם בחינת פגם הזכרון, כי פרעה הוא בחינת כח המדמה שפוגם בזכרון, ועמלק גרוע יותר, כי הוא בחינת הרע עין בעצמו שהוא עקר פגם הזכרון, וכמבאר מזה במקום אחר (בהלכות תלמוד תורה הלכה ה; הלכות מלמדים ותלמוד תורה הלכה ד, ה, ו עין שם). ועל־כן "מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז, טז), כי אינו נכנע לגמרי כי אם בדורו של משיח שיבוא במהרה בימינו, כי הרע עין אי אפשר להכניע ולבטל כי אם על־ידי מלכות משיח, כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל־כן צריכין לזכר מעשה עמלק ולבלי לשכח, כי עקר הכנעת המן עמלק הוא על־ידי הזכרון כנ"ל, וזהו בחינת (אסתר ט, כא): "והימים האלה נזכרים ונעשים" וכו', כנ"ל.

ועל־כן המן הפיל פור שהוא בחינת שכחה, כמובא, ובקש להשמיד וכו' (אסתר ג, ו) - להגביר סטרא דמותא, חס ושלום, כי הוא עקר זהמת הנחש בחינת (בראשית ג, יא): "המן העץ", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט.). והשם־יתברך הפר מחשבתו והשיב לו גמולו בראשו, ונתהפך מהפך אל הפך, כי לא די שלא פעל מחשבתו להשכיח את התורה ועלמא דאתי, חס ושלום, אדרבא! זכו ישראל אז להגביר את הזכרון דקדשה יותר ויותר, בבחינת (אסתר ט, כז): "קימו וקבלו" - שקבלו אז את התורה מחדש, שהוא בחינת זכרון דקדשה, "והימים האלה נזכרים" לעולם כמו שכתוב (אסתר ט, כה): "וזכרם לא יסוף", ודרשו רבותינו ז"ל (מדרש משלי ט) שימי הפורים לא יבטלו לעולם, כי נתגבר אז הזכרון דקדשה יותר ויותר, כנ"ל. ועל־כן אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא מטהרת מטמאת מת, שהיא בחינת שכחה, שעל־ידי־זה יכולין לעשות הקרבן פסח, ונגאלין מפרעה ומצרים, שהם גם כן בחינת פגם הזכרון, כנ"ל.

כי המן הרשע רצה להתגבר בשעת שנה בסוף הגלות, שהוא בחינת שנה, והוא סבר, שבשעת שנה - הסתלקות הדעת, אז יש לו כח להגביר השכחה, חס ושלום. ומחמת ששנה הוא אחד מששים במיתה כנ"ל. אבל הוא לא ידע שישראל קדושים, אדרבא, בשעת שנה הם דבקים בעלמא דאתי, כי הם מקדשים עצמן בשעת שנה גם כן, כי קורין קריאת־שמע קדם ומפקידים רוחם בידו יתברך, ועל־כן דיקא אז בשעת שנה בסוף הגלות היה הארת מרדכי, שהוא הארה גדולה מאד מאד - שמאיר בשעת שנה דיקא, ועל־ידי ההארה הגדולה הזאת דיקא הכניעו אותו, כי ישראל דבקים בשעת שנה דיקא בעלמא דאתי, כמבאר בהתורה הנ"ל:

הלכה ד' - בהלכות אמנין הלכה ד' (אות כב):

והלכה ה' - בהלכות פקדון הלכה ה':