# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/987/63/2/

כי עקר השמירה של האדם וחפציו שיהיו נשמרין מכל הזקות הוא על־ידי שמירת הזכרון - שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, דהינו לזכר תמיד בהשם־יתברך, שזהו עקר בחינת עלמא דאתי, שאז יתגלה אלקותו לכל באי עולם, כמבאר בפסוקים רבים וכמבאר בהתורה הנ"ל. שצריכין לזכר בעלמא דאתי בכלל ובפרט. בכלל הוא לזכר בכל יום ויום תכף בהקיצו משנתו יזכר בעלמא דאתי - שיש עוד עולם שעתיד לבא, שהוא העקר, ולא ישכח ויטעה עצמו חס ושלום, שזה העולם הוא עקר, חס ושלום. ואחר־כך צריך להמשיך זה הזכרון בפרט, דהינו להסתכל ולהבין בכל המחשבות ודבורים ועשיות שהשם־יתברך מזמין לו בכל יום, להבין מהם רמיזותיו יתברך להתקשר לעבודתו יתברך כי השם־יתברך מצמצם עצמו מאין־סוף עד אין תכלית, ומזמין לכל אחד ואחד מחשבה דבור ומעשה בכל יום לפי הזמן והמקום והאדם, ומרמז לו בהם רמזים לקרבו לעבודתו יתברך וכו', עין שם. וצריך האדם להגדיל דעתו ולהבין אלו הרמזים בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, שאז יתגלה אלקותו המלבש בכל דבר.

ועל־כן על־ידי ששומרין את הזכרון הזה, על־ידי־זה נשמרין מכל מיני הזקות שבעולם. כי עקר השמירה הוא רק מהשם־יתברך, כמו שכתוב (תהלים קכז, א): "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר". וכמו שכתוב (שם קכה, א): "ה' שמרך" וכו' וכמבאר כבר כמה פעמים. ועל־כן כשזוכר בהשם־יתברך וממשיך אלקותו בכל דבר - על־ידי־זה נשמר הדבר מכל רע, כמו שכתוב (שם קכא, ז): "ה' ישמרך מכל רע", כי בכל מקום שהשם־יתברך נמצא שם - שם כל הברכות וכל טוב, ונשמרין מכל רע, ועקר המשכת אלקותו יתברך בכל דבר הוא על־ידי הזכרון הנ"ל, על־ידי שזוכרין שהשם־יתברך בכל דבר.

כי באמת השם־יתברך בכל מקום ובכל דבר, רק כשאין זוכרין אותו, חס ושלום, אזי הוא גם כן מתעלם ומסתיר פניו, בבחינת (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר", ואזי יש אחיזה ושליטה להקלפות ומזיקי עלמא, חס ושלום, מחמת שאלקותו נעלם ונסתר שם. אבל תכף כשזוכרין אותו יתברך, דהינו שמאמינין ויודעין שאלקותו יתברך מלבש שם, אזי תכף נתגלה אלקותו יתברך, וכשנתגלה אלקותו יתברך שם - אזי נמשך כל הברכות וכל טוב, ונשמרין מכל רע, בבחינת (שמות כ, כ): "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" - 'אזכיר' דיקא, שתכף כשזוכרין את שמו יתברך שמלבש שם, נמשך תכף ברכה, בחינת "אבוא אליך וברכתיך", וכשהשם־יתברך מברכו - הוא נשמר מכל הזקות, כמו שכתוב (במדבר ו, כד): "יברכך ה' וישמרך", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יא, ה), בשר ודם נותן מתנה לחברו ואינו יכול לשמרו וכו' אבל הקדוש־ברוך־הוא מברך את האדם ושומרו וכו'.

נמצא שעקר השמירה על־ידי הזכרון, וזהו בחינת 'זכור ושמור בדבור אחד', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה כז.) כי זכור ושמור הם בחינה אחת, כי השמירה הוא על־ידי הזכרון כנ"ל. ועקר שמירת הזכרון הוא על־ידי בחינת יוסף הצדיק, בחינת (בראשית מו, ד): "ויוסף ישית ידו על עיניך", כמבאר שם היטב, כי שלמות הזכרון הוא כשזוכין לזכרון בכלל ובפרט בכל הבחינות והתקונים הנאמרין שם בהתורה הנוראה הנ"ל, המרמזין בפסוק (תהלים קד, א־ב): ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. וגמר התקון הוא בחינת נוטה שמים כיריעה שהוא בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, שהוא בחינת יחוד צדיק וכנסת ישראל שנעשה על־ידי המשא־ומתן, כמבאר שם עין שם.

כי בכל דבר יש ניצוצות הקדושים שנשלמין על־ידי המשא־ומתן, שעל־ידי־זה נתיחד צדיק וכנסת ישראל וכו' עין שם. וצריך כל אחד להאמין בשעה שעושה המשא־ומתן - שיש ניצוצות קדושים הרבה באלו הדברים שנושא ונותן בהם, וכל כונתו יהיה בשביל ברור הניצוצות שזהו בחינת זכרון שעל־ידי־זה נתיחד הצדיק וכנסת ישראל, כנ"ל. ואז כששומר את הזכרון וזוכר בשעת המשא־ומתן את השם־יתברך, שעל־ידי־זה זוכה ליחד צדיק וכנסת ישראל על־ידי המשא־ומתן, על־ידי־זה נמשכין כל ההשפעות והברכות ונשמר מכל הזקות, כנ"ל.

וזהו בחינת יוסף הצדיק שנאמר בו (בראשית לט, ג): "וכל אשר הוא עשה ה' מצליח", כי "יוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ" (שם מב, ו), כי יוסף הוא הצדיק שעקר היחוד על ידו, כי הוא בחינת שמירת הזכרון, שהוא ממשיך על־ידי־זה כל ההשפעות והברכה והשמירה כנ"ל. וזהו בחינת (שם מט, כב): "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין", 'פרת' לשון פרו ורבו, כמו שפרש רש"י, בחינת יחוד, שעל ידו נפרין ונתברכין ונשפעין כל הדברים שבעולם כנ"ל ונשמרין מכל רע, כנ"ל: