# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/987/63/4/

וזה בחינת חכירות וקבלנות, וזה בחינת שכירות פועלים, בחינת (ויקרא יט, יג): "לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר". וזה בחינת פרשת פרה אדמה שקורין אחר פורים קדם פסח.

כי הכלל הוא, שהעקר לשמר את הזכרון הזה היטב - לזכר תמיד בכל יום בעלמא דאתי שהוא אחדותו יתברך, כי אז "יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט), וכל העולם־הזה וכל חפציו ותאותיו ודעותיו וכו' - הכל יתבטל ולא יהיה נשאר כי אם השם־יתברך לבדו. וכל מי שיזכה להכלל בו, כפי מה ששמר את הזכרון הזה בעולם־הזה והתרחק את עצמו מתאות, והסתפק את עצמו בתכלית הצמצום מכל עניני עולם־הזה המכרחים על־פי התורה.

והנה עקר השכחה שהוא בחינת סטרא דמותא, בחינת מיתת הלב כמבאר בהתורה הנ"ל - נמשך רק מחטא אדם הראשון, שעל־ידי־זה נגזר מיתה על העולם, כמו שכתוב (בראשית ב, יז): "כי ביום אכלך ממנו" וכו', כי מיתה היא בחינת שכחה כנ"ל, כי אדם הראשון פגם בזכרון על־ידי בחינת רע עין, שהוא הנחש הקדמוני, שהוא עקר הרע עין בעצם, שנתקנא בהם על שראה אותם ערמים וכו' והיתה עינו רעה בהם, וכמו שפרש רש"י שם בענין, ועל־ידי עינו הרעה התגרה בהם והמשיך עליהם בחינת רע עין, בבחינת (שם ג, ו): "ותרא האשה כי טוב העץ וכו' וכי תאוה הוא לעינים" וכו', שזהו בחינת פגם העינים, בחינת רע עין שפוגם הזכרון.

וזהו בחינת "ותקח מפריו וכו', ותקח" - זהו בחינת פגם היד שפוגם גם כן הזכרון, כי שמירת הזכרון הוא על־ידי שני בחינות, על־ידי בחינת יד שמכניע המדמה, ועל־ידי הכנעת הרע עין כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, והיא פגמה בשניהם, בבחינת עינים ובבחינת יד, בחינת "ותרא" "ותקח" כנ"ל, ועל־ידי־זה נפגם הזכרון של עלמא דאתי.

כי אדם הראשון כפר בעקר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח:), וכשכפר בו יתברך - בודאי כפר בעלמא דאתי, כי הכל אחד כנ"ל, ועל־כן נגזר עליו מיתה, שהוא בחינת שכחה, שהוא מיתת הלב כנ"ל, ועל־ידי־זה נגזר עליו (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה, בזעת אפך תאכל לחם" - שהיא בחינת עבדות ויגיעות, שצריכין להתיגע מאד בעבדות גדול קדם שממשיכין פרנסה, כי העבדות הוא בחינת שכחה, בחינת שנה, שהיא אחד מששים במיתה, שהוא בחינת שכחה כנ"ל. כי שנה הוא הסתלקות הדעת, שהוא בחינת זכרון, כי אמרו רבותינו ז"ל (קדושין מט:): 'עשרה קבין שנה ירדו לעולם תשעה נטלו עבדים' וכו', נמצא, שעבדות הוא בחינת שנה, שהוא בחינת שכחה, כנ"ל: