# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/987/63/6/

וזה בחינת חכירות וקבלנות, שכל ההזקות של השדה חלין על החוכר, כמבאר בשלחן ערוך (חשן משפט סימן שכב): החוכר שדה ונשתדפה וכו', כי עקר הברכה בכל דבר ובפרט בעבודת השדה, הוא כפי שמירת הזכרון, שעל־ידי־זה ממשיכין ומגלין אלקותו שם, שעל־ידי־זה נמשך ברכה, בבחינת (שמות כ, כ): "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", וכן להפך, כל ההזקות שבשדה הוא כפי פגם הזכרון, שהוא פגם חטא אדם הראשון, שעל־ידי־זה נגזר "ארורה האדמה וכו' בזעת אפך" וכו' (בראשית יג, יט), שעל־ידי־זה נמשכין כל ההזקות וההפסד שבשדה כשאין זוכין להכניע ולבטל זהמת הנחש מהשדה, על־ידי שמירת הזכרון, שהוא עקר תקון חטא אדם הראשון, כנ"ל.

ועל־כן החוכר שמקבל עליו עבודת השדה ונפל לבחינת עבדות, כי הוא צריך לעשות עבודת חברו כעבד, ועל־כן הוא צריך לשמר עצמו ביותר מפגם הזכרון, כי כל מה שנמשך העבדות והעשיה ביותר - שם נמשך השכחה ביותר, כי עקר השכחה הוא במקום שרחוק יותר מרוחניות, וכמו שכתב רבנו ז"ל (סימן קי) על פסוק (יהושע א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", שבמקום שיש ממשות וגשמיות ביותר - שם שכחה ביותר עין שם, ובפרט בבחינת עבדות, שהוא בחינת שנה, בחינת שכחה, כי 'עשרה קבין שנה ירדו לעולם תשעה נטלו עבדים' (קדושין מט:), ועל־כן תולין קלקול השדה בהחוכר שהוא בבחינת עשיה ועבדות. כי עקר קלקול השדה הוא על־ידי פגם הזכרון, שהוא נאחז ביותר בבחינת עשיה ועבדות, כנ"ל: