# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/987/63/7/

וזהו בחינת (ויקרא יט, יג): "לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר", כי זה השכיר שנשכר אצל חברו לעשות מלאכתו - הוא מפיל עצמו לבחינת עבדות, שהוא בחינת שכחה, כנ"ל. וזהו בחינת גלות מצרים, בחינת (דברים ו, כא): 'עבדים היינו לפרעה במצרים', כי פרעה הוא בחינת כח המדמה, בחינת פגם הזכרון, בחינת שכחה, כמבאר שם.

ועל־כן רצה להגביר בחינת העבדות על ישראל, כדי להפיל עליהם שכחה, כדי שלא יוכלו לדבק מחשבתם בעלמא דאתי, וכמו שכתוב (שמות ה, ח־ט): כי נרפים הם על־כן הם צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלקינו, תכבד העבודה כו' ויעשו בה ואל ישעו וכו'. נמצא, זה שנשכר אצל חברו בשביל פרנסתו, הוא מוריד עצמו לבחינת עבדות שהוא בחינת שכחה, אבל כונתו בשביל פרנסתו, כי בהכרח לברר הפרנסה על־ידי השלשים ותשע מלאכות, כי מחמת חטא אדם הראשון נפגם הזכרון ונפל לבחינת שכחה, ועל־ידי־זה נתקלל (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם", כי על־ידי שנפגם הזכרון - נפגם השפע והברכה, כי עקר הברכה והשפע הוא מבחינת זכרון, בחינת "בכל מקום אשר אזכיר את שמי" וכו', כנ"ל.

ועל־כן נקרא זכרון, בחינת זכור, בחינת יוסף הצדיק, שהוא בחינת (בראשית ב, י): "נהר היוצא מעדן", שהוא צנור של כל ההשפעות, כידוע. ועל־כן באמת כל אחד ואחד, כפי מה שמדבק מחשבתו יותר בעלמא דאתי ושומר את הזכרון ביותר, אזי פרנסתו בנקל יותר, כי עקר השפע מבחינת זכרון שהוא בחינת יוסף כנ"ל. וזהו (אבות ג, ה): 'כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ'; כי 'על תורה' הוא בחינת זכרון הנ"ל, כי על־ידי התורה דבקים בעלמא דאתי, על־כן פרנסתו בנקל יותר, כי מעבירין ממנו על וכו', כי כל השפע והפרנסה מבחינת שמירת הזכרון הנ"ל:

וזה שאיתא בזהר הקדוש (בשלח סג.): "שטו העם ולקטו" (במדבר יא, ח) - 'בשטותא', כי עקר יגיעת הפרנסה הוא מחמת שטות וחסרון הדעת, מחמת שאינו מגדיל דעתו לדבק מחשבתו בעלמא דאתי, שזהו עקר הגדלת הדעת כמבאר בהתורה הנ"ל, ועל־ידי־זה פרנסתו ביגיעה גדולה, בחינת "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא' כנ"ל. וכל הממון והפרנסה שהאדם מרויח על־ידי יגיע כפו, זה הממון הוא בחינת ברור הניצוצות שברר מן הסטרא־אחרא, שהוא בחינת ברור הזכרון, וכמבאר שם בהתורה הנ"ל על פסוק: "נוטה שמים כיריעה" (תהלים קד, ב), שהוא בחינת יחוד צדיק וכנסת ישראל, שנעשה על־ידי המשא־ומתן, שעל־ידי כל החפצים שהאדם זוכה להם בקדשה - על־ידי־זה עולין הניצוצות ונכללין בקומת אדם, ונעשה מזה יחוד צדיק וכנסת ישראל הנ"ל, שזהו בחינת גמר תקון שלמות הזכרון. ומחמת שעקר הממון והפרנסה הוא על־ידי ברור הזכרון, על־כן כל מי שרחוק מזה הזכרון, דהינו שאינו מדבק מחשבתו בעלמא דאתי כל־כך, אזי פרנסתו ביגיעה יותר כנ"ל, כי הפרנסה והשפע הוא בחינת ברור הניצוצות שהם בחינת ברור הזכרון, כנ"ל.

ועל־כן זה השכיר־יום שנשכר אצל חברו, ונפל לבחינת עבדות, בחינת שכחה, בשביל פרנסה, אף־על־פי שמסכן נפשו על־ידי בחינת העבדות, כי יכול לפל לבחינת שכחה, חס ושלום, שהוא סטרא דמותא כנ"ל. אבל אחר־כך כשזוכה להשלים פעלתו ולקבל שכרו שהרויח, על־ידי־זה חוזר ומשלים נפשו על־ידי הניצוצות הקדושים שברר, שהם בחינת תקון שלמות הזכרון כנ"ל, בחינת היחוד של "נוטה שמים כיריעה", שנעשה על־ידי כל העסקים והמשא־ומתן, כנ"ל.

וזה בחינת מה שהבטיח השם־יתברך לאברהם אבינו: "ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (בראשית טו, יד), דהינו שהבטיחו, כי אף־על־פי שיהיו בגלות בבחינת עבדות אצל פרעה, שכל זה הוא בחינת שכחה, אבל אחר־כך "יצאו ברכש גדול", כי זה העשירות הגדול דקדשה שזכו ביציאת מצרים - הוא בחינת ברור ניצוצות הקדושים מן הקלפות שזהו בחינת תקון הזכרון, ועל־כן על־ידי־זה נתתקן פגם העבדות והגלות שהוא בחינת שכחה וכנ"ל: