# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/987/63/9/

נמצא, שצריכין לשמר את הזכרון בכל יום דיקא, וזהו בחינת ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש (דברים כד, טו). כי שכר פעלתו הוא בחינת תקון הזכרון שברר על־ידי עבודתו, שבשביל זה סכן נפשו בבחינת עבדות ושכחה, שהיא בחינת מיתה, כדי לברר זה השכר פעלה שהוא שלמות נפשו, בחינת תקון הזכרון, בבחינת "ואליו הוא נשא את נפשו", ועל־כן צריכין לתן לו זה השכר מיד ביומו דיקא, כי צריכין לשמר את הזכרון בכל יום דיקא, ולא לדחות מיום לחברו, חס ושלום. כי זה עקר שלמות הזכרון - להזכיר עצמו בכל יום דיקא בעלמא דאתי, כי בכל יום יש בו רמזים מיחדים להתקרב לעבודתו, המלבשים בשנוי מחשבה דבור ומעשה שבאותו היום דיקא, כנ"ל: