# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/kinat-hashem-tzevaot/25/

אמת שאחרי כל המופתים הנוראים היה חזק לב פרעה ולא רצה לשלח את ישראל - כי חזק ואמץ את לבו, ואחר כך חזקו ה' יתברך בעצמו, כי "הבא לטמא פותחין לו" (שבת קד.) ו"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" וכו' (מכות י:), אבל בסוף הכרח גם פרעה להודות, ואמר (שמות ט, כז): "ה' הצדיק", ואף על פי כן חזר וחזק לבבו ורדף אחרי ישראל אל הים וכו', ואז הראה ה' יתברך ביותר את ידו הגדולה ובקע את הים בפניהם, ואז נאמר (שמות יד, לא): "וירא ישראל את היד הגדלה וגו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

ואחר כך במתן תורה כתיב (שמות יט, ט): "הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם", ועל זה סמכו האומרים הנ"ל שבתחלה לא האמינו על ידי כל המופתים, עד שראו מעמד הנבחר עין בעין, ופנים בפנים דבר ה' עמהם [כמבאר בדברים ה', ד], ובתחלה נאמר להם (שם פרק ד עיי"ש): "לו יהיה כדבריהם". על כל פנים הם מודים בעצמן שבמעמד הנבחר במתן תורה אז דיקא האמינו, מחמת שה' יתברך נגלה עליהם וכו', אבל לא נאמר בתורה שהאמינו על ידי חקירות וחכמות, כי אם על ידי האותות נוראות שראו במתן תורה קולות וברקים וענן כבד וכו' וקלו שמענו מתוך האש וכו' (שם ה, כ);

אבל באמת מבאר לכל משכיל לכל מעין בתורה ובדברי רבותינו ז"ל בעין האמת, שמתחלה ועד סוף היתה עקר אמונתם על ידי האותות והמופתים הנוראים, כמבאר בתורה פעמים אין מספר, (ככל המובא למעלה).

אך בתחלה, אף על פי שהאמינו מחמת שראו מופת נורא כזה, חזר הבעל דבר והשטן והכניס ספקות בלבם, עד שראו המופת השני והשלישי, ואז נאמר (שמות ד, לא): "ויאמן העם" וכו'. אבל אחר כך חזר הבעל דבר והכניס בלבם קשיות ועקמימות שבלב ונתרשלה אמונתם, עד שבאו אל הים, ואז ראו מופתים נוראים כאלה, ואז נתחזקו יותר באמונה, כמו שכתוב (שמות יד, לא): "וירא ישראל וכו' ויאמינו" וכו'; ואחר כך במתן תורה האמינו עוד יותר ויותר; וכן אחר כך כשנתלוננו על משה על דבר לחם ומים, ומשה עשה להם מופתים נוראים וגלה להם השגחתו הנפלאה, שהוריד להם המן והבאר ארבעים שנה רצופים, וענן ה' הולך לפניהם יומם וכו', אז בכל פעם נתחזקה אמונתם יותר ויותר, וכן כל ימי חייו.

וכן מבאר בספר הזהר הקדוש כמה פעמים, שבתחלה האמינו, אך אחר כך נתרשלה אמונתם, וחזרו ונתחזקו באמונה. וגם אחר כך בימי יהושע שהעמיד להם החמה, וכן בימי אליהו ואלישע וכיוצא.

(ויש בזה הרבה לבאר ולדבר, אך אין כאן מקומו; אך להוציא חלק אי אפשר, ונבאר קצת בחסדו וישועתו, כפי תמימות אמונתנו - שזה עקר)