# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/kinat-hashem-tzevaot/29/

וְאִם יֹאמְרוּ: 'מֵהֵיכָן בָּאִים לֶאֱמוּנָה כְּשֶׁאֵין יוֹדְעִים עֲדַיִן כְּלוּם?' (כַּמּוּבָן חֲקִירָה זֹאת בְּדִבְרֵיהֶם). אֲבָל הֶבֶל יִפְצֶה פִּיהֶם, כִּי שְׁאֵלָה זֹאת יֵלְכוּ לִשְׁאוֹל אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ וְהָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, שֶׁהֵם לֹא רָאוּ עֲדַיִן מוֹפְתִים כָּאֵלֶּה, וְלֹא קִבְּלוּ מֵאֲבוֹתֵיהֶם וְרַבּוֹתֵיהֶם אֶת הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת - רַק מְעַט מִזְּעֵיר.

כִּי יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה הָיוּ מִימוֹת אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבִפְרָט עַל יְדֵי מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק וַחֲנוֹךְ וְנֹחַ וְשֵׁם וָעֵבֶר, רַק שֶׁלֹּא הָיוּ חֲזָקִים כָּל כָּךְַ שֶׁיּוּכְלוּ לְגַלּוֹת עַל יָדָם הָאֱמוּנָה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ וְכוּ', וְקִדְּשׁוּ וְטִהֲרוּ עַצְמָן וְכוּ', וְעַל יְדֵי זֶה הִשִּׂיגוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לְהוֹדִיעַ לַכֹּל.

וְעַל כֵּן הַפֶּתִי הַשּׁוֹאֵל קֻשְׁיוֹת כָּאֵלֶּה, נָשִׁיב לוֹ: שֶׁשְּׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה יִשְׁאַל לַאֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם וְכוּ' 'מֵאַיִן הִשִּׂיגוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה', וְיָשִׁיב לָהֶם: 'שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ, אִם תְּקַדֵּשׁ וּתְטַהֵר עַצְמְךָ כָמוֹנוּ בֶּאֱמֶת, בִּיגִיעוֹת אֲמִתִּיּוֹת וַעֲצוּמוֹת וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר כָּמוֹנוּ וְכוּ', אָז הָיִיתָ גַּם כֵּן מַכִּיר אֶת בֹּרַאֲךָ בֶּאֱמֶת. אֲבָל עַתָּה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר גִּלִּיתִי לְךָ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבִפְרָט שֶׁכְּבָר בָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְעָשָׂה מוֹפְתִים וְאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה לְעֵין כֹּל, עַד שֶׁנִּתְגַּלָּה לַדּוֹר דֵּעָה ה' יִתְבָּרַךְ לְעֵין כֹּל, וְאַחֲרָיו בָּאוּ צַדִּיקִים רַבִּים שֶׁעָשׂוּ גַּם כֵּן מוֹפְתִים וְאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת, וְכָל אֶחָד פָּתַח אוֹר הַדַּעַת לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ תּוֹרַת מֹשֶׁה כְּפִי שֶׁמָּסְרוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בֶּאֱמֶת. עַתָּה תַּחְשֹׁב לֵילֵךְ ח"ו בְּדֶרֶךְ הָרָעָה - לְהָעִיז פָּנֶיךָ וּמִצְחֲךָ לַחֲקֹר אַחֲרֵיהֶם? וּלְהַתְחִיל לַחֲקֹר בֶּאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ חֲקִירוֹת יְוָנִית, אֲשֶׁר הֵם וְאַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמוֹצְאוֹ וּלְהַשִּׂיגוֹ כְּלָל עַל פִּי חֲקִירוֹת, אַף כִּי לְהָבִין רְצוֹנוֹ בְּמִצְו‍ֹת וְחֻקִּים וְכוּ'?! אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, שָׁאַתָּה מִתְאַוֶּה וּמְבַקֵּשׁ עֲלִילוֹת לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם וְלֵילֵךְ אַחַר תַּאֲו‍ֹת לִבְּךָ הָרָע - כַּאֲשֶׁר נִכַּר מִתּוֹךְ מַעֲשֶׂיךָ בְּפִרְסוּם וּבְהֶצְנֵעַ! עָלֶיךָ יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים: "בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם" - אֲשֶׁר חָטָא וְהֶחְטִיא אֶת הָרַבִּים, וְ"לָמָּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה" - לְחַפֵּשׂ "חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ" - לִמְצֹא תּוֹאֵנוֹת וַעֲלִילוֹת לְהַתִּיר לְךָ לְגַלֵּחַ הַזָּקֵן בְּתַעַר בְּכָל יוֹם, וּלְהַתִּיר לְהִסְתַּכֵּל בְּזָרוֹת וְכוּ'; שֶׁלֹּא יִדְרֹשׁ לָהֶם בִּתְחִלָּה לִפְרֹק עֹל לְגַמְרֵי, רַק זֹאת יִדְרֹשׁ לָהֶם, שֶׁיֵּלְכוּ בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְשֶׁיְּגַלְחוּ זְקָנָם גַּם בְּחֹל הַמּוֹעֵד וּבַסְּפִירָה וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא בְתוֹעֵבוֹת הָאֵלּוּ'

שִׁמְעוּ נָא בֵית יִשְׂרָאֵל - כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקָדוֹ, אֵיךְ מָסַךְ ה' בְּקִרְבָּם רוּחַ טוֹעִים, וְהֵם מְגַנִּים וּמְטַנְּפִים אֶת עַצְמָם בְּקִיא צֹאָה - בְּדִבְרֵיהֶם הַמְּטֻנָּפִים בְּתוֹעֵבוֹת הָאֵלּוּ. מִי בַעַר וְלֹא יֵדַע וּמִי פֶתִי שֶׁלֹּא יָבִין, כִּי הֵם חֲפֵצִים בְּתוֹעֵבוֹת הָרְשָׁעִים הַפּוֹרְקֵי עֹל. וְלֹא דַי לָהֶם בָּזֶה, עַד שֶׁנִּתְטַנֵּף לִבָּם כָּל כָּךְַ, עַד שֶׁכּוֹתְבִים שֶׁהֵם חֲפֵצִים בָּאֱמֶת וְרוֹצִים וּמִתְיַגְּעִים לְהַדְרִיךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְכוּ'.

וּבֶאֱמֶת צְרִיכִים לִבְרֹחַ מִסִּפְרֵיהֶם וּמִקָּרְחֵיהֶם הָרָעִים, אֲבָל מִי שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל אֶצְלוֹ אֵיזֶה דְבַר טִנּוּף מִקָּרְחֵיהֶם, אִם יֵשׁ לוֹ שֵׂכֶל כָּל שֶׁהוּא יְמַלֵּא פִיו שְׂחוֹק, כִּי "מִנֵּהּ וּבֵהּ אַבָּא לֵיזִיל בֵּהּ נַרְגָּא" (לשון הגמרא בסנהדרין דף לט: ופירוש: הגרזן לא יכול לחצוב בעץ אם לא שהעץ העצמו ישמש לו כקת, והיינו כמשל לְדָבָר שעל ידו בעצמו אתה מזיקו או מחסרו או לָמֵד על ענינו הרע וכדומה.) , וְאֵין צְרִיכִין שׁוּם רְאָיָה שֶׁהֵם חֲפֵצִים לִפְרֹק עֹל, רַק מִדִּבְרֵיהֶם הַלָּלוּ בְּעַצְמָן רֹאֶה כָּל אֶחָד עַיִן בְּעַיִן כַּוָּנָתָם הָרָעָה, שֶׁהוּא רַק לִפְרֹק עֹל לְגַמְרֵי.