# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/kinat-hashem-tzevaot/34/

וזה לשונו (בספר "עבודת הקדש" הנ"ל בפרק ט"ו מחלק "התכלית"):

"ואם כן שוא שקדו ולריק יגעו החושבים כי בחקירתם ובשקול דעתם ועיונן הפילוסופית יגיעו אל מחוז חפצם; ידמו בעצמן כי הם קרובים אל הרצון העליון - והם רחוקים ממנו, וכל מה שהשתדלו להשיגם בעיונם השכלי - יסכלוהו ויוסיפו סרה והרחק ממנו; ולא נשאר בידם כי אם הטרח הנמרץ, והאשמה על הוצאת זמנם לבטלה, וזה חלקם מכל עמלם.

ואף אם נודה שהשכל בחקירותיו ועיוניו הסכים אל האמת, הנה, מה שישכיל - לא ישלים בו את נפשו, כל שכן שהמדריכים אל הישרה מחכמי בני עמנו הפילוסופים הודו ולא בושו ומנו החסרונות אשר ישיגו אל דרך העיוני, ומהטעות והשגיאה אשר יקרה בהשגתו, כי בכל דור ודור התחלפו דעות אנשי העיון ואופני חקירותיהם, ותמיד יחלקו האחרונים על הראשונים, עד שמה שחשבו הקדמונים שיש מופת על מציאותו, שערו אחרונים שיש מופת על סותרו".

ומה שיורה על קצורם - מה שכתב הרב ז"ל (בפרק ט' מחלק ב'): "אמנם, כל מה שידבר בו אריסטו מגלגל הירח ולמעלה, הנה, כלו כדמות מחשבה וסברא; מלבד קצת דברים, כל שכן במה שיאמרוהו בסדר השכלים". עד כאן. ואמנם, כל מה שאמר בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ, אמר הרב שהוא אמת בלא ספק.

והנה, בעל הריב הודה בקצורו במה שדבר בו מגלגל הירח ולמעלה, ובמה שאמר בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח; אחר שהמוסכל רב מהמשכל, וכמו שגלו זה האחרונים.

והאריך בזה החכם הרב יצחק אברבנאל ז"ל בפרושו לספר מלכים בפרשת: "בגבעון נראה ה' אל שלמה" (מלכים-א ג, ה): מי יאמין לשמועתו במה שהתחכם בדברים השפלים - כי ההשגה בהם לקחה מן החוש. וידוע, כי על הרב יכזב במוחשיו, ולא יסכים אל האמת כי אם אל המעט; והוא בטל במעוטו, עד שלא יגדר בשם חכמה.

והראיה על שגם בדברים השפלים האלה בחשכה יתהלך ולא ידעם, שמעולם לא נשמע עליו ועל שום חוקר אחר שיפעל בראיות טבעיות בדרכים הטבעיים לשעתם, כמו שנשמע כן על חכמי ישראל ע"ה, וכמו שאזכר עוד בפרק ס"ז מזה החלק בסיעתא דשמיא, וזה מופת על שידעו והשיגו האמת בכל הבריאות והטבעים וסגלותיהם, ואין ידיעתם וחכמתם ממין חכמת היוני החוקר. וזה יחסם פיות כל האומרים כי כל חכמת היוני - חכמת חכמי ישראל, חלילה, כי "מה לתבן את הבר".

וכבר נודע בשערים, כי הרב המורה ז"ל נתאמת אצלו זה הדעת, לחשבו 'כי אין חכמה בישראל כי אם החכמה היונית'. ומרגלא בפומה:, 'כי השלמות האחרון הוא ציור המשכלות' (ראה הוספות אות יד.) , 'ואי אפשר שיגיע זה השלמות לאדם (לדעת הרב) כי אם בעיון החכמות טבעיות למודיות ואלהיות, ועל הדרך אשר ידעם היוני (ובדה מלבו) עד שהעוסקים בתלמוד ובמצו‍ת לא הגיעו למעלת המבינים בענינים הטבעיים (לדעתו) וכענין המשל אשר נשא מהמלך אשר הוא בהיכלו ואנשיו כלם קצתם אנשי המדינה' וכו', (כמזכר בספרו פרק נ"א חלק ג'). ומזאת האמונה הפליג עוד, עד שאמר 'שדעות היוני הם דעת נביאנו וחכמי תורתנו', ומזה יצא לו לפרש דברי התורה והנביאים והחכמים באפן שיסכימו עם הדעות ההם.

ובפרק י"א חלק ב' מהמורה, אמר: "ואלו הענינים כלם, כבר בארנו שאינם סותרים דבר ממה שזכרוהו נביאנו וחכמי תורתנו. כי אמתינו אמה שלמה בחכמה, כמו שבאר יתברך על יד האדון אשר השלימנו, ואמר (דברים ד, ו): "רק עם חכם ונבון" וגו'. אך כאשר אבדו טובתנו - רשעי אנשי התורות הסכליות, ואבדו חכמינו וחבורנו, והמיתו חכמינו, עד ששבנו סכלים - כמו שיעדנו רע בעו‍נותינו, ואמר (ישעיהו כט, יד): "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר", והתערבנו בהם, ונעתקו אלינו דעותיהם - כמו שנעתקו אלינו מדותיהם ופעלותיהם; כמו שאמר בדמיון המעשים: "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" (תהלים קו, לה), כן אמר בהעתקת דעות הסכלים אלינו: "ובילדי נכרים ישפיקו" (ישעיהו ב, ו), ותרגם יונתן: 'ובנמוסי עממיא אזלין'. וכאשר גדלנו על מנהג דעת הסכלים, שבו אלו הענינים הפילוסופים כאלו הם נכרים מתורתנו, בזרותם מדעות הסכלים, ואין הענין כן". עד כאן (לשון "המורה").

ושלמים וכן רבים מהאחרונים השיגוהו ותפסו עליו - לקנאתם לה' צבאות ולכבוד תורתו, ומהם החכם ר' יוסף בן שם טוב ז"ל, עם שהיה חכם בקי וחריף מאד בפילוסופיא, כתב בספרו "עין הקורא" מ"א בזה הלשון:

"וראוי לבקש סבה ולתת טעם נכון: למה יחזיקו אותנו אויבינו לעם נבון וחכם בעבור עשית החקים והמניעה מהעברות?, וזה דבר לא יתנהו השכל האנושי! והרב משה ז"ל [הרמב"ם ז"ל] כפר בזה בספר המורה, ואמר כי לא יחזיקו אלו הפעלות אותנו לחכמים, כי אם לשכלים; ולזה החליט המאמר, כי זה יורה על רב בקיאותינו בחכמות האנושיות רחמנא לצלן - הלמודית הטבעית האלהית, כי אלה הם חלקי הפילוסופיא העניות, כמו שבאר וכו'; שעם שזה האיש גדול המעלה והשעור, הנה, נסכל לעשות הרבה מאמרים ופרקים ברבים מספריו אשר מהם יצא שרש פרה ראש ולענה.

ומי יתן ידעתי מי היה יותר חכם בטבעיות: או אריסטו, או הלל ושמאי ויתר חכמי ישראל וכו'. ויש לרב משה [לרמב"ם] על זה טענות חלושות מזיפות, כי מיום גלות הארץ לא נמצא בישראל איש חכם ונבון בענינים האלה כמוהו. ואשר הביא אל הרב משה ז"ל [הרמב"ם ז"ל] לחשב מחשבות רק רע כל היום, הוא חשבו כי אין שום חכמה אחרת זולתי חכמת אלה האנשים, וכי אין שום דבר ראוי שיפול עליו שם ידע וידוע - זולת חכמתם; וזה הביאו אל שאמר כי מרכבת יחזקאל וישעיהו, אשר חיבנו עליה ההסתר, איננה דבר זולת חלק קטן מחכמת אריסטו. וזה גלוי למי שהפליג העיון בספרו המורה בכל פרקיו ומאמריו מלה במלה. והשתכל לדעת חכמת אלה האנשים, עד שהוא מבאר, 'כי כל מה שהשיג יחזקאל ע"ה ידוע לרב חכמי הנוצרים הישמעאלים והיונים - ידיעה יותר חשובה ונקיה (מהטעות לפי דעתו) מידיעת יחזקאל ע"ה'. וזה מבאר למי שהבין הנרצה אצל הרב משה ז"ל [הרמב"ם ז"ל], אמרו (יחזקאל א, כד): "ואשמע את קול כנפיהם", כי בעבור כבודו אמרתי לא אזכרנו.

ואני אפלא: אנה פנה רוח ה' מאת הרב משה ז"ל [הרמב"ם ז"ל]? מי החשיך את מאור עיניו? ומי נתן ספר מטעה לפניו? והפרשה הזאת כלה אומרת כי על עשית החקים והמשפטים יאמרו: "עם חכם ונבון", באמרו (דברים ד, ו): "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". והר"ן ז"ל וכו'. וזה: כי אמרו (שם, ז): "ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו" וגו', נתן טעם למה שאמר 'כי היא חכמתכם ובינתכם' וגו', וזה: כי כאשר יראו העמים כי אנחנו קוראים אל ה' אלהינו בעשית אלה החקים, והוא יענה אותנו ויתן את בקשתנו, יאמרו: אין איש בארץ אשר ידע את האלהים חיים וידע לרצות אותו באפן יתן בקשתו - כגוי הזה, ואין חכמה יותר גדולה מזו.

אחי ורעי! הביטו וראו: הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו? כי אריסטו השתדל בספר האותות לדעת מהות המטר ואפן הויתו וסבתו הפעלית והחמרית, וחקר עליו חקירות רבות, והתיר ספקות גדולות, והפליג לדבר עליו. הראיתם או שמעתם כי בהיות העולם בצער ובשנת בצרת, היועילוהו חקירותיו להתיך מטר ארצה? - כמו שהיו עושים עשרה מישראל באשר יהיה שם שליח צבור עטוף בטליתו וקורא אל ה' בשלש עשרה מדות ובזכרון שבע ברכות אשר תקנו חכמינו ז"ל, כמו שכתוב במסכת תענית (דף טו:) וכראת העמים את חוני המעגל אומר: "ה' ישב רוחו יזלו מים" - והנה הגשמים על הארץ. או כראות ארסטו אומר הוית המים - ואין מים לשתות, לאיזה מהם יחזיקו ליותר חכם?! וכראות את גלאינוס דורש במהות הצרעת וסבותיו ודרך רפואתו - והצרעת זרחה במצחו, או כראות את אלישע אומר (מלכים-ב ה, י): "ורחצת בירדן שבע פעמים" - וטהר, לאיזה מהם יחזיקו לרופא גדול?!

הנה, אלה הענינים מפרסמים ומקבלים בזאת האמה, ועיניכם הראות גם היום אשר חרה אף ה' בעמו, אם קוראים אליו בכל נפשם והוא יענם. השמעתם לבטלמיוס עם גדל ידיעתו במלאכת הכוכבים וידיעת מהלך צבא השמים, אם עמד יעמד השמש לו כמו שעמד לנקדימון בן גוריון?! - לפי מה שבא בקבלה (תענית יט), השמעתם לאריסטו עם רב פלפולו בחכמת וכו' שיאמר כי מלאך בא אליו? או אפלו אליהו אשתעי בהדה ופה אל פה ידבר בו, או אפלו במראה ובחידת - כמו שקרה לחסידי אמתינו לאלפים ולרבבות וכו'. עד כאן דבריו (של ספר "עין הקורא").

הנה, השלם הזה, עם כל בקיאותו והסתבכותו בחכמת היונית, לא כפה על האמת פסכתר, והודה ולא בוש כי אין חכמה ואין תבונה כי אם בעסק התורה ובקיום מצו‍תיה, ובעליה קוראים אל ה' והוא יענם, והיא חכמתם ובינתם לעיני העמים, לא העיון בשלשת חלקי הפילוסופיא. וזכור לטוב, כי לא עשה תורתו פלסתר" וכו'. עד כאן דברי ספר עבודת הקדש.

ועוד האריך בזה הרבה, ובאר לעין כל מי שיש לו מח בקדקדו, שדבריו בספר המורה הם בוטים כמדקרות חרב כנגד שרשי התורה, והביא הרבה מכל הגאונים האמתיים, שכלם צעקו מרה בכל דור ודור על דבריו בספר הנ"ל ובכל מקום שמדבר כיוצא בהם, כמפרסם.

וכתב עוד בפרק ט"ו הנ"ל ("עבודת הקודש") וזה לשונו:

ועוד אשוב אתפלא: איך אמר הרב ז"ל כי דעות הפילוסופים הם דעת תורתנו ונביאנו וכו', והכתוב צווח (ישעיהו נה, ח ט): "כי לא מחשבותי וגו', כי גבהו שמים מארץ" וגו' וכו'? ואיך הפילוסופים בשקול דעתם - בהקשיהם ומופתיהם השכליים, יסכימו לדעת העליונה שהיא התורה והנבואה? כי רחוקים הם משם לאין שעור, וזרים ונכרים הם הענינים הפילוסופים מתורתינו - אין להם חלק וזכרון בה.

והיותר רע ומר, כי נראה מדבריו במה שכתב בפרק ס"ג חלק א' מ"המורה", כי 'משה (אדון הנביאים ע"ה) לא היה שלם בדבריות כיוני' ח"ו, וזה: 'כי אמר שם על מה ששאל בסנה, באמרו (שמות ג, יג): "ואמרו לי מה שמו" וכו', - ולדעתו - 'יפה כח היוני מכח של משה ע"ה' וכו'. אוי לאזנים שכך שומעות וכו'.

ואחר שקים הרב הדעת הזה הנפסד, אין להפלא עליו בחשדו לישראל וכו', ולדעתו 'אבדה החכמה והקבלה מהם מצרת גלותם' וכו', והופיעה בבית מדרשו של היוני ושאר הפילוסופים.

וכבר קדם לו עוד מזה בפרק ע"א חלק א', אמר: "דע כי החכמות הרבות אשר היו באמתנו בהאמתת אלו הענינים, אבדו בארך הזמן" וכו'. עד כאן דבריו.

והאמת, כי הפילוסופיא אבדה מאמתנו, כי מעולם לא נמצאה בה, והיא אבדה שלא נתנה לבקש, כי נכריה היא וזרה ואסורה לבא בקהל ה' וכו'. וההערות והרמיזות אשר באו בתלמוד ובמדרשות, לא באו להעיר ולרמז על מה שחשב הרב ועלה על דעתו לפרש ולבאר בהם, כמו שיתבאר זה תכלית הבאור למבין כונת הרב בהם וכו' וכו'.

והאריך בזה בספר "עבודת הקדש" הנ"ל, ואין הפנאי מסכים להעתיק כל דבריו. וסים שם, מה שכתב המורה הנ"ל בעצמו שלא נתבררו דבריו מפי נבואה וכו', ואפשר שיהיה חלופו וכו', וכתב עליו:

הנה הודה ולא בוש שלא באתהו נבואה במה שאמר ופרש בסתרי התורה בספר ההוא, ובפרט במעשי בראשית ומעשה מרכבה, וגם לא נמסרה לו קבלה ממלמד וכו', עין שם:

ובפרק ט"ז שאחריו כתב וזה לשונו:

הפילוסופיא, והיא נקראת חכמת יונית לרבותינו ז"ל וכו', היא אסורה לכל אשר בשם ישראל יכנה. ואסורה מבאר ממה שאמרו רבותינו ז"ל וכו' בסוטה ובקמא (סוטה מט: בבא קמא פב: וזה לשון הגמרא שם: תנו רבנן, כשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ, ובכל יום ויום היו משלשלים להם בקופה דינרין, והיו מעלים להם תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם, למחר שילשלו דינרין בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה, נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו: אסור לאיש מישראל שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית:) וכו', עד ארור האדם שילמד את בנו חכמה יונית" וכו'. עד כאן לשונו.

ובפרק י"ז (בספר "עבודת הקדש" הנ"ל) כתב באריכות גדול, בדברים של טעם ואמת שהפילוסופיא אסורה, וזה לשונו:

אי אפשר לעמד על האמת בשום דבר על ידי חקירות הפילוסופיא, כי אם על ידי הקבלה האמתיית כאשר קבלנו איש מפי איש עד משה רבנו ע"ה.

וכתב, שגדולים וטובים הדחיקו חכמת הרמב"ם, להיותם מקום המעדת רגל, כנראה ממה שכתב בספר מורה ובספר מדע - למודה על האמת, ולא יהדר ולא ישא פני גדול; ודחוה בשתי ידים, ולא היתה רצויה אצלם. וגרם לו: שבנה על יסוד רעוע, שהוא שרשי היוני ותלמידיו הממרים, ומי יתן ולא היה כי אם בעל מלאכה אחת" וכו'.

והאריך בזה, והביא מה שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות יב:): "ולא תתורו אחרי לבבכם" (במדבר טו, לט) - 'זו מינות' וכו'. ואמנם, הקדמות שעליהם יבנה ויולידו הפילוסופים, אינן אמתיות, כי לא באו מהשכל האלקי, ולזה גם התולדות שוא ודבר כזב וכו'.

והביא שם גם מספר העקדה (לר' יצחק עראמה ז"ל - מגולי ספרד) שכתב בזה הלשון (בשער השביעי מספרו):

שכרו מיינו והשחיתו והתעיבו עלילה, והוא: מה שכלנו בימים הראשונים - מה שדמה לנו עד הנה; כי מיין זה העיון המחקרי שתו חכמינו, גם שמריו שתו אנשינו, עד אשר נפתה לב העם בכלל לגרש האמונה האלהית מלבם, ולהחליש בה כחם וכו', עין שם. ועוד האריך שם בזה בדברי אמת, כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת.

וכן בשאר הפרקים, בחלק "התכלית" ועוד בכמה מקומות בספרו ("עבודת הקדש" הנ"ל), צווח ככרוכיא בכמה לשונות כנגד הספרים של חקירות הנ"ל.

וכן בפרק ח' מחלק "סתרי תורה", בזה ולעג הרבה על שטות האומרים; 'כי מעשי בראשית ומעשי מרכבה הם חכמת היוני' ח"ו ח"ו, לא תהא דעה זאת בישראל. ועין שם בפרק הנ"ל ובכמה מקומות, שהאריך בזה בדברים אמתיים, שאי אפשר לשום בר דעת להכחישם, כי אם המתעקש להכעיס לבקש תאנה לפרש מאחרי המקום וכו' רחמנא לצלן.

ובפרק ל' מחלק "התכלית" האריך לסתר מה שכתב המורה (בפרק י"ט חלק א') בענין כבוד ה' וכו', וכתב: וכבר השיגו רבנו הגדול רבנו סעדיה (גאון, בספרו "אמונות ודעות") ז"ל, ועוד יש בדעת הרב המעדת רגל ומקום טעות, באמרו וכו', ואחר כך כתב וזה לשונו: וכאלה הרבה בדברי הרב ובסודותיו מקום טעות והמעדת רגלי האמונה הקדושה וכו', עין שם.