# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/kinat-hashem-tzevaot/36/

ובעל "שבילי אמונה" (רבי מאיר אבן אלדבי ב"ר יצחק) נכד הרא"ש היה, כמו שכתב פעמים בספרו דף ק', הוא כתב בנתיב השמיני וזה לשונו: "ראיתי תועי רוח, שחשבו עשית המצוה שאביי ורבא נושאין ונותנין בהן - דבר קטן" וכו', עד: "ומזה יצא להם בטול העשיה בכלל המצו‍ת, כתפלה, ותפלין, ואסור והתר, ואין נותנין דעתן רק בחכמת הפילוסופים, וחושבין שזהו מעשה מרכבה. וזה באמת אבדון ומות, והמאמינים כן נבדלים מקהל ישראל" וכו', עד: "ומרב עו‍נינו נמצאים מבני עמנו נמשכים אחר הפילוסופיא - אפרים רעה רוח ורדף קדים, וברית עם חכמי האמות יכרתו - להתעסק בחכמת היונים, ויהיו לאחור ולא לפנים, מהמונים הם - חיצונים, כי למדו הפילוסופיא הנקראת חכמה חיצונית" וכו'.

והביא ראיה מפרק חלק (משנה סנהדרין פרק יא משנה א) כי לומדי הפילוסופיא אין להם חלק לעולם הבא. אחר כך הודה ולא בוש על חטאתו אשר חטא בלמדו מעט ממנה, בזה הלשון: "עם היות שידעתי שעשיתי בזה עו‍ן אשר חטא, את עו‍ני אני מכיר, וחטאי אני מזכיר" וכו'. עין שם כי קצרתי.

והרשב"א ז"ל סימן (תי"ט, ד"א: תי"ד) מתשובותיו האריך בזה, והא לך שנים שלשה גרגרים מראשי אמורי אמריו. אמר: "המתמיד בספרי היונים, עושה אותם עקר, ועוקר תורת ה', ומן החרב אשר בידם לא נשמר, וישים מר למתוק ומתוק למר, מעורר על תורת אמת - מצה ומריבה" וכו', עד: "גם ראיתי את הלחץ שלוחצים ונלחצים נגד התורה וחכמיה, וכמעט עוקרין כל תחומיה", עד: "ואם יש בספרים ההם קצת דברים מועילים, יש בהם כמה נזקים, ושועלים כרמים מחבלים, ומושכים בהם בחבלי השוא; ונתעה לא יאמן בשוא, ויצא שכר הדבר הטוב בהפסדו, במכות אשר הכוהו חכמים בין ידיו. ואם אסרו חכמינו ז"ל להגות בספר בן סירא (עיין סנהדרין ק), כל שכן באלה יש שגורמים לסור מאחרי ה'. היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה" וגו'.

ויתר דברי קצפו אשר קצף על יושבי עיר פרובינציא על התעסקם בחכמת חיצונים, והחרם שהחרים הוא ובית דינו שלא להתעסק בם, הנה כתובים על ספר תשובותיו (מסימן תט"ו עד סימן תי"ז, עין שם).

והשר הגדול החכם הרופא הרב ר' יהודא בן אלפאכאר (בן ר' יוסף אלפאכאר הרופא), כתב לרד"ק (ר' דוד ב"ר יוסף קמחי - ממפרשי התורה) בזה הלשון:

"יאמר נא קמחי ששמו צמח, מתי נתנו מקראי קדש להדרש במדת החכמה היונית - וילכו אחרנית, ומתי נחה ארם על אפרים, ותעלה ותצא מרכבה ממצרים? לא כן הדבר, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ג). והאריך עוד, עין שם.

החסיד הרב ר' שם טוב בהקדמתו לספר "האמונות" אשר לו, נתרעם על מתפלספי בני עמנו - בזה להם, לעג להם. ובסוף דבריו אמר: "כשחקרתי בדבריהם בערה בקרבי שלהבת, כי פרחה בבני ישראל צרעת ממארת. וראיתי כי בכל הדורות האלה כפרו והמירו המפלגים בחקירה", עין שם.

ורבנו תם ב"ספר הישר" מנה ארבעה עשר דברים שמבטלים עבודת ה' יתברך, והאחד מהם החכמות והדעות. וזה לשונו:

"יש חכמות משחיתות האמונה, כמין חכמות חיצונים וחכמת הפילוסופיא. ואין צריך לעובד אלקים לשקד עליהם, רק ירחק מהם בכל כחו, כי טרם שישיג מהם תועלת יאבד אמונתו. וכמה חכמים בעיניהם חשבו שעלו למרום החכמה ושעמדו בסוד גדול, ולא ידעו כי רחקו מהאמונה ולא יכירו הדבר, כי המתעסק בחכמת הפילוסופיא תרחיקהו מעט מעט - והוא לא ידע. ולא יבטח הנכנס בפילוסופיא שלא תאבד אמונתו" וכו'. עד כאן לשונו (בשער וא"ו אות צ"ד).

ובשער י"ג (אות קע"ג) כתב עוד, וזה לשונו:

"אם מתעסק בחכמות החיצוניות - אשר מחיתו הם, צריך לבקש עסק אחר שתהיה מחיתו ממנו, וישליך עסק זה. כי יותר יהיה ההזק הבא עליו מן התועלת שירויח בו. כי כל המשחיתים אמונתם - המאבדים תקותם מהעולם הבא, הם אשר דבקו בחכמות חיצוניות ואשר התחברו ללומדיהם. ואם יחשב שהוא חסיד ולא יוכלו החכמות להשחית אמונתו, אין הדבר כאשר מדמה, אבל הוא מתרחק מעט מעט מהאמונה ואינו מרגיש; ויחשב שהוא מחזיק בתמתו, והוא לא ידע שהוא רחוק ממנה מאד" וכו'. עד כאן לשונו.

ומה מאד האריך הרב המקבל בספרו "עבודת הקדש" (בחלק "התכלית" (פרק ט"ו וט"ז וי"ז וי"ח וי"ט ופרק א' מחלק סתרי תורה, בפרקים אלו) גלה קלונם ברבים, והזהיר במאד מאד מהם. ואמר, כי שלמה המלך ע"ה יסד ספר משלי ברוח הקדש על שתי נשים: אחת אהובה והאחת שנואה, השנואה היא הפילוסופיא - אשה המנאפת, והיא אשה זרה אשר אמריה החליקה; והיא המפתה את האדם - ולא ידע כי בנפשו הוא מביאו לידי מינות. והאשה המשכלת - "אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל), היא: "תורה צוה לנו משה מורשה" (דברים לג, ד) - 'אל תקרי מורשה אלא מאורסה' (ברכות נז. פסחים מט:).

ובזהר פרשת תצא (דף רעז.) גלה, כי "אית שדים תלמידי חכמים, וכנגדן בארץ מארי פילוסופים דישראל וכו', ואית אחרנין מארי סתרי תורה" וכו', עין שם. עד כאן לשון ספר של"ה הקדוש: